גרמניה
סיפור מאת יוסף ולדמן
הרכבת החלה להאט,
הילוש אמר, מתקרבים.
הנוף שנע במהירות קודם החל גם הוא להאט, עצים ושיחים, שדות מוריקים, מרחוק התאבך עשן שחור מארובה גבוהה, חשתי אצבעות קרות מזדחלות על גבי, הרכבת עברה לזחילה איטית, בתים קטנים הופיעו, והיא עצרה באחת. לידיה הצרפתיה, צעקה בצרפתית, הנה הגרמנים. על הרציף צעדו בסך גרמנים, בתלבושת אחידה, חלקם נושאי דגלים, ז'אנט אמרה, רוצחים, בלייפציג הם גמרו אותנו, שלא לדבר על מה שקרה בדרזדן.
ההוראה ניתנה ואנו ירדנו מהרכבת לרציף, עמוסים בחבילות. עוד קבוצה של גרמנים חלפה על פנינו, נצמדתי לאבא של הילוש, לוחש מה קרה בדרזדן?
למה הצרפתיות מפחדות מהגרמנים ?
אבא של הילוש חייך, לא שמעתי אותו, שכן תזמורת פצחה במארשים מחרישי אזניים, כרזות פרושות, בשפות שונות, התנופפו ברוח, מכות בחוזקה.
לא שמעתי מה אמרת, הרמתי את קולי, כדי שאבא של הילוש ישמע.
אבא של הילוש הרכין ראשו ואמר הצרפתיות הפסידו בגמר לגרמנים שמונה, אפס.
יאסין קרא בקול רם, את כתוב על הכרזות, ברוכים הבאים משתתפי האוניברסיאדה, ברוכים הבאים אחים וסטודנטים, לניצחון המהפכה.
הצרפתיות פנו לאן שפנו, והנבחרת שלנו בראשה אבא של הילוש פנתה ליציאה.
לפני חודשיים פנה אלי הילוש, בן כיתתי ואמר, בעוד כמה חודשים, אני יוצא לברלין המזרחית, למשחקי הפועלים, יש מקום לשחקן טניס שולחן
מה זה משחקי הפועלים אמרתי לו,
אז הוא אמר לי, חרטה של המפלגה, אבל ככה נוסעים לטייל בחו"ל.
איזה מפלגה שאלתי
והילוש ענה, הקומוניסטית,
אתה קומו מה, אמרתי, מרים מעט את קולי בתמיהה.
לא, אמר הילוש,
כן, אבא שלי הוא ראש המשלחת ומזכיר המפלגה,.
בליבי חשבתי, אבא שלי הדבר היחידי שהוא מזכיר, זה לאמא, שאין כסף. אין לנו כסף, אמרתי
כסף לא בעיה, אמר הילוש
בטח, לא בעיה,
זו רק הבעיה,
אני אבוא הביתה, אכנס למטבח, אניח את התיק בצד, ארחוץ ידיים בכיור, פעמיים, כמו שאמא אומרת, אשב לשולחן, לאכול "יוח", מרק בעיברית, אצל אמא אין ארוחה בלי "יוח", פעם בשבוע, עוף מכובס, פעם בשבוע קציצות, ויתר הימים, "יוח" פירה, סלטים ופירות העונה, בשבת, נכון - גן עדן. דגים, וצלי, ונקניק כמובן "יוח"
כן, אמר הילוש, כסף לא בעיה
אתה רואה אותי, נכנס הביתה, פונה לאבא שלי ואומר לו, תן כסף לברלין, למשחקי הפועלים.
אני רואה את עצמי, עם פנים נפוחות מהמכות שאבא שלי יתן לי.
והילוש חייך, המפלגה תיתן, אתה שחקן טניס שולחן, חוץ מזה, כל המשלחת זה שישה אנשים, אבא שלי, הוא ראש המשלחת, אני מטיל כידון, יש את הנציג של סניף חיפה, שהוא הסגן של אבא שלי, הוא ערבי, הבן שלו, שהוא רץ, משפרעם יש מתאבק, אז לנו נשאר עוד אחד, לנו הוסיף הילוש, זה לתושבי המרכז.
יעני יהודים גיחחתי, יעני אמר הילוש עם קריצה.
הלכתי הביתה, בראש רץ הסיפור, עם ההסברים וההנחיות של הילוש, תגיד לאמא שלך, גרבי משי, בושם צרפתי לאבא שלך, תגיד וואלוטה חופשי, דיוטי פרי. המפלגה משלמת כל ההוצאות כולל טיסה.
מחוץ לתחנת הרכבת עמדו מכוניות ואוטובוסים, מה זה טרנטות, אבא של הילוש אמר, שם וכיוון עם היד,
הגרמנים עמדו מפוזרים, והילוש התחיל לצרוח, קופץ ומנפנף בידיו, אלגה, אלגה, יה, יה. הוא תפס אותי ביד, אלגה כאן, זו שסיפרתי לך עליה, מלייפציג.
לייזר, הוא אמר, אנחנו נעשה חיים, בגרמניה.
