בסד

פרשת תולדות/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

המילה "תולדות" במקרא הינה בעלת משמעות רוחנית נכבדת. היא מתארת השתלשלות של הנהגות רוחניות מאב ומאם, לבנים הנולדים להם, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים. כאשר אנו מתבוננים בהתבוננות רוחנית על כל אירועי חייו של אדם בעולם הזה, ומבקשים להבין מהו התיקון שפועל האדם בחייו, אנו מבינים כי להנהגות הרוחניות של הוריו השפעה גדולה עליו. לידתו של אדם מסוים להורים מסוימים היא חלק משליחותו הרוחנית בעולם. אם כך, מאחר שלכל אדם יועדה שליחות משלו בעולם, הוריו הופכים להיות שותפים לשליחותו. בפרשת חיי שרה ייחס הכתוב את תולדותיו של ישמעאל לאמו בלבד "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם" (בראשית כה' יב'). הכתוב עושה כן כדי להבהיר, כי מן ההיבט הרוחני, נחשב ישמעאל להיות בנה של השפחה הגר בלבד, ואין הוא משתתף עם אברהם אביו בעבודת השם לתיקון העולם. עוד מפרש "הכלי יקר" כי בלשון הקודש המילה "בן" והמילה "תולדות" אינן דומות. בעוד שכל אדם העושה עבודת השם קרוי "בן" "בנים אתם לה' אלהיכם"  (דברים יד' א'), המילה "תולדות" מתייחסת אך ורק למידת ההשפעה הרוחנית שיש להורי האדם, על עבודת התיקון שלו בעולם. מפרש עוד רש"י: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (בראשית כה' יט') הם יעקב ועשו האמורים בפרשה. מכאן אנו מבינים כי מצד ההשפעה הרוחנית, יצחק בנו של אברהם הוא גם תולדה רוחנית מאברהם, הוא הולך בדרכיו ומושפע ממנו (להבדיל מישמעאל). כמו כן יעקב ועשו הם תולדותיו של יצחק, ולכל אחד מהם שליחותו הרוחנית בעולם. במאמרי זה אבהיר היבטים המתייחסים לתולדות יצחק בן אברהם, הם יעקב ועשו, ולהשפעות תולדות אלה על עבודת תיקון החטא הקדמון. לשם כך אסביר ראשית את משמעות המושג "תיקון" .

מהו תיקון בעולם הזה

כידוע, כל מהלך חייו של אדם בעולם הזה, נועד לתקן את חטאו של אדם הראשון בדרגות רוחניות שונות. עמי העולם מתקנים את החטא הקדמון בדרגה הנמוכה יותר היא דרגת הנפש והעולם הגשמי. על פי הזוהר הקדוש, כל נשמות עם ישראל מקורן בנשמת אדם הראשון, ומכאן נגזרת דרגת התיקון הגבוהה הנדרשת מן האדם היהודי, היא דרגת נשמה. התורה והמצוות הם הדרכת האמת היחידה הניתנת לאדם היהודי, כיצד לתקן את החטא הקדמון בדרגת הנשמה. כאשר האדם היהודי לא משתמש בהדרכת האמת שבתורה לתיקון החטא בדרגת הנשמה, הוא נדרש להתאמץ מאמץ רוחני לתיקון החטא הקדמון בדרגת הגוף והנפש, כמעט כמו יתר עמי העולם. אם כך, הירידה הרוחנית שנגרמה בעקבות חטא אדם הראשון, דורשת מן האדם היהודי להתאמץ מאמץ רוחני בענייני חייו על מנת לתקן חטא זה. יחד עם זאת, הבחירה היא בידי האדם, האם להתאמץ מאמץ רוחני בדרגת הנשמה, על ידי קיום התורה והמצוות, או שמא להתאמץ מאמץ בדרגת הגוף והנפש כמו שאר עמי העולם. ברוב המקרים, שלא כתיקון בדרגת הנשמה, המאמץ הרוחני לתיקון החטא הקדמון בדרגת הנפש והגוף, כרוך מטבעו בסבל. בנוסף, בהיות העם הנבחר נשמה אחת ומאוחדת, שמקורה כאמור בנשמת אדם הראשון, מתקיימת בעם ישראל ערבות הדדית רוחנית. לפיכך, אם ילידי דור מסוים עושים את התיקונים בדרגת הנשמה על פי התורה, אזי ניתן להמשיך ולהתקדם בתיקון החטא הקדמון בדרגה זו עד לסיומו בגאולה. אולם אם בני דור מסוים אינם עושים את התיקון בדרך הנמסרת בתורה , בדרגת הנשמה, אזי הדור שלאחריו משלם על כך מחיר רוחני וגשמי, הדרך לתיקון העולם מתארכת, והסבל גדל. חשוב לפיכך, להבחין בין תיקון בדרגת הנשמה המסור לעם היהודי, ובין תיקון בדרגות הנמוכות יותר המסור לעמי העולם, ולכוון לתיקון בדרגת הנשמה, בדיוק כמעשה האבות והאמהות הרוחניים של עם ישראל.

תיקון ידיעת הטוב והרע

כזכור, אברהם ושרה החלו בתיקון חטא אדם הראשון בדרגת הנשמה. אברהם תיקן את הדעת שהשיגו אדם וחווה בחטאם על ידי ביטול דעתו בעשרה הניסיונות שעבר. כמו כן תיקן אברהם את המוות שהביא החטא הקדמון לעולם, על ידי הוויתור על הגוף וביטולו בעקידת יצחק. שרה תיקנה את היבטי החטא מצד חווה, בהפרשת "חלתו של עולם" מן העיסה ובהתמודדות עם היתאוותם של מלכים זרים ליופייה. יצחק ורבקה הם ממשיכי התיקון שהחלו בו אברהם ושרה בדרגת הנשמה. בפרשה זו יצחק ורבקה מתקנים את ההבחנה בין "טוב ורע" שהשיגו אדם וחווה בחטא הקדמון. "ויאמר הנחש אל האשה: לא מות, תמתון. כי ידע אלהים, כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם; והייתם, כאלהים, ידעי טוב ורע (בראשית ג', ד', ה'). מהי ידיעת הטוב והרע אותה השיג האדם בחטא הקדמון ? המלבי"ם מפרש: הטוב המדומה, הוא תאוות העולם הזה והנאותיו, המיוצגים על ידי כוח הפיתוי והערמה של הנחש. הטוב המדומה הוא אם כן רע אמיתי לאדם. הטוב האמיתי, הוא הטוב הרוחני הבא מעבודת התיקון בדרגת הנשמה, בלימוד התורה ובקיום המצוות. הטוב האמיתי הוא אם כן, רע מדומה לאדם. אם כן, האבחנה בין טוב ורע לה נדרש האדם כתיקון לחטא אדם הראשון, היא בעיקרה אבחנה רוחנית והיא נמסרת לאדם בתורה. מרגע שהפך האדם להיות "יודע טוב מרע" עליו לתקן את החטא הקדמון על ידי בירור הטוב מהרע במחשבותיו, בדיבורו ובמעשיו. לכן קיימת חשיבות גדולה לעבודת המידות המסייעת לאדם בתיקון בירור הטוב מן הרע. רבקה מתקנת לראשונה את הבירור בין הטוב והרע. רבקה יודעת כי ברחמה תאומים. המדרש מספר, כי עוד בזמן הריונה ידעה רבקה, כי כל אחד מן התאומים מייצג את הכוחות המנוגדים: כוח הטוב וכוח הרע. לכן, הבינה רבקה כי שליחותה בתיקון החטא הקדמון היא לבירור הטוב מן הרע. בירור הטוב נעשה על ידי מתן העדפה רוחנית וגשמית ליעקב. רבקה סייעה רוחנית ליעקב לקבל את הברכות מיצחק אביו, וגופנית, היא הצילה אותו מעשו שביקש להרגו, עת שלחה את יעקב לבית לבן אחיה.

תיקון ערמת הנחש

רבקה לא רק ביררה את הטוב מן הרע, על ידי שבחרה בטוב מבין שני בניה, אלא היא ממשיכה ומתקנת גם את ערמתו של הנחש. הנחש הביא על האדם רע בערמתו. הוא גרם לכך שאדם הראשון נתקלל בחטאו. רבקה מצליחה בערמה לתקן זאת, ומביאה לכך שיצחק יעביר את כל הברכות מן הבן המיצג את כוח הרע הוא עשו, אל הבן המיצג את כוח הטוב הוא יעקב. ערמת הנחש כנגד ערמת רבקה: הראשונה ערמה של כוח הרוע, ותוצאתה רעה לאדם, השניה ערמה שמקורה בכוח הטוב, והיא משפיעה טוב על האדם. הנה לנו כיצד משפיעה רבקה, אמו של יעקב, השפעה רוחנית על המשך חייו של בנה, אחד משלושת אבותיו של עם ישראל. זוהי תולדה. הנהגה רוחנית של ההורים המשפיעה על בניהם ועל עם ישראל לדורותיו.

תיקון הברכות והבכורה

השורש ב.כ.ר והמילים "בכורה", "בכור" ו "בכורים" היוצאות ממנו, משמעותן הרוחנית היא זו: את הראשית מכל מה שנותן השם לאדם, מקדיש האדם אל השם. הקדשה זו איננה רק הכרה בכך כי השם הוא מקור הכל, אלא היא מבטאת שליחות רוחנית גבוהה בעבודת השם, המיועדת לבן הבכור להוריו. מהי שליחות זו ומדוע מיועד הבן הבכור לשליחות רוחנית גבוהה זו? הזוהר הקדוש מסביר כי שורשן של נשמות כל הבנים הנולדים להורים שוכן בנשמת בנם בכורם בדיוק כפי שנשמות כל עם ישראל מקורן בנשמת אדם הראשון, "חלתו של עולם" שהוקדש להשם. אם כך, לבן הבכור להוריו שליחות מיוחדת לתיקון חטא אדם הראשון בדרגת הנשמה, על ידי קיום עבודת השם, לא רק עבור נשמתו שלו, אלא בעבור נשמות כל יתר אחיו. ככזה, זוכה הבן הבכור לכל הברכות הרוחניות והגשמיות שמעתיר השם על עושי שליחותו הרוחנית, בתיקון חטא אדם הראשון בדרגת הנשמה. ברכות אלה, משמעותן העדפה רוחנית לצד העדפה מעמדית וכלכלית, כגון זכויות עודפות ברכוש ובירושת ההורים, כמפורט במקרא. אולם הבכורה והברכות הנובעות ממנה, מותנות בבחירתו של הבן הבכור לעשות את תיקון החטא הקדמון בדרגת הנשמה, על ידי עבודת השם. אם הבן הבכור בוחר להתרחק מעבודת השם, אין הוא זכאי לבכורה או לברכות הבאות מן הבכורה. כך גורש ישמעאל "המצחק" מן הבכורה, וכך וויתר עשו ה"פרא אדם" על הבכורה. המקרא מתאר בנים בכורים אלה, בתיאורים המעידים על כך שלא עשו שליחותם בעבודת השם עבורם ועבור אחיהם. אם כך, לקיחת הברכות מהם היתה תולדה של הוויתור שלהם על עבודת השם ועל תנאי הבכורה. ברור כעת כי הברכה הולכת אחר הבכורה הרוחנית בעבודת השם. עשו זלזל בעבודת השם, זלזל בבכורה, ומכר אותה ליעקב תמורת נזיד עדשים. משכך, אינו זכאי עוד גם לברכות. יוצא מכך כי מעשה רבקה ויעקב בהעברת ברכות עשו ליעקב, אינו רק בבחינת תיקון החטא הקדמון, אלא הוא גילויה של אמת רוחנית מוחלטת: הבכורה מזכה בברכות הנובעות ממנה רק אם הבכור עובד בעבודת השם. הקללות שהביא כוח הרוע של הנחש בעקבות החטא, תוקנו כעת בהעברת הבכורה והברכות הנלוות אליה ליעקב, כי הוא הבכור הרוחני האמיתי.  גם יצחק שותף לתיקון זה, עיניו כהו מלראות, כדי שהברכות יועברו ליעקב, וזאת כתיקון לפקיחת עיניהם של אדם וחוה בידיעת הטוב והרע בחטא הקדמון.

סיכום

פרשת תולדות עוסקת בהשפעות הרוחניות והגשמיות שיש להורים על בניהם. אלה הן השפעות ישירות של הנהגות ההורים העוברות לבניהם. לבן הבכור השפעה רוחנית, בשליחות רוחנית מיוחדת בעבודת השם עבור יתר אחיו, והיא המזכה אותו בברכות הנלוות לבכורה. יחד עם זאת, הבחירה היא בידי הבן הבכור האם לשאת בתפקיד זה אם לאו. כשמדובר בעם ישראל, אלה הן השפעות של אמת נצחית המקדמות אותנו לעולם של גאולה. פרשת תולדות מעמידה אותנו על טיבם של הנחישות ואומץ הלב שנדרשו מאבותינו, כדי לקיים את עם ישראל במסלול האמת הנצחית. נחישות ואומץ לב נדרשים גם כיום מעם ישראל, בעשיית שליחותו הרוחנית. כל הורה צריך ,לכן, לחשוב לא רק על בניו, אלא בעיקר על תולדותיו, אלה הן השפעותיו הרוחניות על דור ההמשך לקראת בוא הגאולה.