סיפור תלמודי:
עצירת הגשמים בציפורי ( מתוך תלמוד ירושלמי מסכת תענית)
דֶּבֶר הָיָה בְּצִפּוֹרִין וְלֹא נִכְנַס לַשּׁוּק שֶׁהָיָה רַ' חֲנִינָא שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ.
אָמְרוּ בְּנֵי צִפּוֹרִין: מָה אוֹתוֹ זָקֵן יוֹשֵׁב בֵּינֵינוּ בְּשָׁלוֹם, הוּא וּשְׁכוּנָתוֹ, וְהַמְּדִינָה כֻּלָּהּ נְתוּנָה בַּצָּרָה!
נִכְנַס וְאָמַר לִפְנֵיהֶם: זִמְרִי אֶחָד הָיָה בְּדוֹרוֹ וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף.
וְאָנוּ כַּמָּה זִמְרִי יֵשׁ בְּדוֹרֵנוּ, וְאַתֶּם מִתְרַעֲמִים?!
פַּעַם אַחַת גָּזְרוּ תַּעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
גָּזַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ תַּעֲנִית בְּדָרוֹם וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים.
אָמְרוּ: רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹרִיד גְּשָׁמִים לַדְּרוֹמִיִּים וְרַ' חֲנִינָא עוֹצֵר גְּשָׁמִים מִבְּנֵי צִפּוֹרִין.
צָרְכוּ לִגְזֹר תַּעֲנִית פַּעַם שְׁנִיָּה.
שָׁלַח רַ' חֲנִינָא וְהֵבִיא אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.
אָמַר לוֹ: רְאֵה, רַבִּי, צֵא עִמָּנוּ לְהִתְעַנּוֹת.
יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם לְתַעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
נִכְנַס רַ' חֲנִינָא
וְאָמַר לִפְנֵיהֶם: לֹא רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹרִיד גְּשָׁמִים לַדְּרוֹמִיִּים
וְלֹא רַ' חֲנִינָא עוֹצֵר גְּשָׁמִים מִבְּנֵי צִפּוֹרִין,
אֶלָּא הַדְּרוֹמִיִּים לִבָּם רַךְ וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵי תּוֹרָה וְנִכְנָעִים,
וּבְנֵי צִפּוֹרִין לִבָּם קָשֶׁה וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵי תּוֹרָה וְאֵין נִכְנָעִים.
מִשֶּׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה הָאֲוִיר זַךְ,
אָמַר: עַד עַכְשָׁו כָּךְ?!
מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים, נָדַר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן שׁוּב,
אָמַר: מָה אֲנִי אֹמַר לְבַעַל הַחוֹב, שֶׁלֹּא יִגְבֶּה חוֹבוֹ?
