/ גבריאלה מורז    סופת חול, בימוי:עילית זקצר 87 דקות

הסרט מתרחש בכפר בדואי שבנגב ונפתחת בסצינה שבה ליילה (למיס עמאר), גיבורת הסרט, נוהגת במשאית, כשאביה סולימן (הייתאם עומרי) יושב לצדה. ליילה הלומדת באוניברסיטה, אסופת שיער כמנהג הכפר  אך לובשת ג'ינס, מנהלת עם אביה שיחת חולין חופשית ונדמה שהיא אשה על סף מודרניזציה.  
אך סיטואציה זו מתבררת די מהרה כתעתוע כלשהו – האב והבת מתחלפים במושבים לקראת כניסה לכפר כמו נאמר על ידי האב "עד כאן". המוטיב של אילוצי המנהגים המקומיים משמשים לסולימן כתירוץ וכסיבה בעירבוביה לעשות מעשים שכביכול אינו חפץ ומאופיינים במשפט "הייתי חייב...".
המשך העלילה גורר אחריו את הטרגדיות המינוריות לכאורה אך גדולות ונוראיות: זהו ערב נישואיו של האב סולימן לאשה שנייה. חתונה זו  נערכת על ידי אשתו הראשונה  לג'לילה (רובא בלל־עספור), אם ארבע בנותיו הנשואה לו שנות נישואים ארוכות.
בסרט הזה שולטים בכיפה שני רגשות עוצמתיים: אהבה ואכזריות, לפעמים מאותו שורש עצמו.
הסרט מהלך על החבל הדק שביניהן ובין האוטנטיות לבין הביקורתיות.
האכזריות נמצאת למשל בהכרח של ג'לילה לשתף פעולה  ואף להתקין את חדר הכלולות של הבעל עם אשתו החדשה. אכזריות רבה מופגנת כאשר נשות הכפר מספרות לה איזה בית מפואר בנה סולימן לאשתו החדשה בעוד היא מתגוררת עם ארבע בנותיה בבית מט לנפול, עם גנרטור הפוסק מלעבוד (והיא נאלצת לשרור בחושך עם בנותיה, לכבס ביד לאור בקשת סולימן לקחת איתו בגדים לביתו החדש.

בסצנות מסויימות שבין סולימן ובין ג'לילה אפשר :לגעת" באהבה שביניהם, לכמיהה שביניהם. כמובן שלא נאמרת שום מילה. בסצינה בין לילה לאביה נפרמת האכזריות של הצורך לנהוג כמנהגי המקום על אף האהבה שרוכש סולימן לביתו.
עלילת משנה המשתלבת בעלילה העיקרית היא גילוי התאהבותה של לילה בבחור משבט אחר אותו היא מכירה באוניברסיטה. אמה המודעת טוב ממנה למציאות הפטריארכאלית של כפרה כועסת עליה, עושה ככל שביכולתה להניאה מזה – וכאשר אינה מצליחה היא מתקוממת נגד בעלה, דבר שבגללו הוא מגרש אותה מביתה ביתו.

אפשר לומר שבסופו של דבר האהבה מנצחת אך לגמרי לא כצפוי, כי על האהבה הזו הגיבורה משלמת מחיר כבד.

אין זה סרט אופטימי וגם לא פסימי. זו הנצחה בעין רגישה ולא נוקבת של מציאות קשה לצפייה, עם זאת לא רחוקה, לא "במדבר" של מציאות אותה אנחנו מכירים גם בעדות, קבוצות חברתיות וקהילות בקירבנו.  אין בסרט הזה סלחנות ולא צריכה להיות אך יש מידה רבה של חמלה.
המשחק של שחקני הסרט הוא ערך מופת בסרט הזה ויכול להוות סדנת משחק שנדיר כדוגמתו.

 

 

 

 

האיזון העדין שכלל אינו עדין בסרט בין משמעת עיוורת ומקובלת של נשים בגיזרה הבדואית לבין הרגשות האוניברסאליים הגואים אך מדוכאים של נשים אלה, הרגשות שיש לכולנו ושזכותנו להביע בעולם החופשי.

 

שחקנים: למיס עמאר  הייתאם עומארי  רובה בלאל-עספור

במאית עילית זקצר

הפקה תסריט: עילית זקצר, מפיקים: חיים מקלברג, אסתי יעקב מקלברג, משה אדרי

ז'אנר דרמה  ישראלי

אורך87 דקות

שפה:ערבית