מאמר:
השבט החדש/ד"ר ברכה קליין תאיר

דמותה הרוחנית של ישראל ואיתנותה הפנימית יהוו בעתיד את הגורם הראשי בביטחוננו ובמעמדנו הבינלאומי. אלה הם עמודי תווך שלא קשורים לכלכלה, לפוליטיקה, לביטחון, אלא לחוסן אנושי, לחינוך משמעותי, לעוצמות של תודעות אוניברסליות. רק אלה מסוגלים לייצר היום נקודת מוקד של עוצמת השפעה ומגנוט. כאשר נסכים לממש את חובת המשימה שלנו כעם ובאמת להיות אור אוניברסלי ערכי – אנושי – אבולוציוני (ובכלל לא דתי כפי שהחרדים והדתיים מנסים להציג), מדינת ישראל תהיה נקודת המוקד המשמעותית ביותר שבמרכז המרחב העולמי.

כאשר אנחנו מתעלמים מחובת המשימה הזו וממשיכים להיות כוחניים ושתלטנים, פועלים לתועלות אישיות, ממשיכים להתמודד עם פוליטיקה כוחנית ומלוכלכת, ממשיכים לקיים את הפערים בחברה, ממשיכים למחזר תכנים ופתרונות לא רלוונטיים, אנחנו יוצרים כאוס שמתגבר ומתעצם. מוצאו של הכאוס הוא מן התודעות הארציות – דתיות שמקבעות את ההוויה שלנו; חוסמות תדרים אוניברסאליים חדשים ועוצמתיים שתפקידם לסייע בידנו לטפס, לצמוח, להתחדש ולהשתנות, את היכולת לחשוב אחרת – את היכולת לראות אחרת – את היכולת להבין אחרת - את היכולת להתנהל אחרת.

לא חסרות דוגמאות בתרבות או בציבוריות הישראלית לתהליכים אלה. כולן מחוברות לארכיטיפ אחד דומיננטי והוא ארכיטיפ השבט החדש.  התופעות כמו; משפט אזריה, מדיית התקשורת, תאגיד השידור הציבורי, ארגון בצלם, תיאטראות, מחיר למשתכן, הפנסיות הצבאיות, מערכת המשפט, יוקר המחייה, פערי שכר, הפיכת החברה למסורתית ודתית יותר, הם השתקפות חלקית של התפתחותו של ארכיטיפ זה. השבט החדש שנוצר לא שואל, לא מקשיב, לא דן באידיאולוגיה ערכית, לא מפשפש במקור הסמכות אלא מצדיע לה בצורה עיוורת (לא מזכיר ימים חשוכים בחיי האנושות?).  אין לו חזון אסטרטגי משמעותי, מלבד להביס את האחר והשונה. הוא מציג זעם ופורקן של "להיכנס בהם", מציג סימני קריאה קולניים, עושה שיימינג ל"בוגדים" (כל מי שחושב אחרת), מקעקע את הבסיס של צדק אנושי, מצר את חופש הביטוי ופועל ממקום של שכרון כוח וקשיות הלב. 

הפרדוקס הוא שעם הקמת המדינה היה ארכיטיפ השבט דומיננטי אבל שונה מהיום. היתה לו אידיאולוגיה, היתה לו מערכת ערכים אוניברסלית שפעלה לטובת המכלול. אלא שבשנות ה- 80 ואילך התפתח ארכיטיפ חדש – האינדיבידואל, האגואיסט שפועל לתועלת אישית (יוקר המחייה, פערי השכר, המחנאות, השנאה, הכוחנות, בעיות ביחסים, משפחות שמתפרקות, בעיות בריאותיות, בעיות חינוכיות, הם התוצרים). מתיחת הגומייה של ארכיטיפ זה עד לקצה במשך שנים רבות הביאה את החברה הישראלית אל מצב כל כך קוטבי, כל כך מפריד, כל כך לוחמני, עד כי הפתרון היחיד שנראה לעין של תודעה ארצית מקובעת הוא לחזור לכוחו של הרגל. בדומה לנדנדה, להחזיר את הגומייה לנקודת ההתחלה שלה – אל ארכיטיפ השבט, אבל שבט אחר, מסוכן יותר, אלים יותר.

מה עושים?

קודם עלינו להבין כי ההתנסויות שלעיל הן חלק מתהליך אבולוציוני מרתק. בגלל חוק האיזון, תמיד "הטוב" ו"הרע" יהיו נוכחים יחדיו כמראות לטיפוס אבולוציוני. פעם "הטוב" יהיה בפסגה, ופעם "הרע" יהיה בפסגה ופעם יהיה איזון ביניהם (אין זה דיון ערכי אלא התייחסות אליהם כאל עוצמות מנוגדות +/-). כי כל עוד אין ניגודיות או הפרשי פוטנציאל, אין תנועה חדשה, אין הבנה חדשה, אין אבולוציה.  זה חוק הכלים השלובים! קודם צריך להיות מאוד "רע" כדי שיהיה לאחר מכן מאוד "טוב", וההיפך. במילים אחרות, קודם יש למלא את כוס הקיום הארצי באנרגיות ממדיות ארציות-דתיות 3-4 (מציאות החומר) ורק לאחר שהגליות בין "טוב" "לרע" מתמזערת (מושג איזון), נוצרת  פלטפורמת טיפוס אל עבר ממדים אוניברסליים 5-7 (מציאות הרוח), ואוחזים מחדש בחובת המשימה של ישראל: להיות אור ערכי אנושי לעולם.

לכן, כל התופעות הכאוטיות שתוארו לעיל, הנוגעות בהתפתחותו של השבט החדש, קשורות לצורך של רבים בחברה הישראלית למלא עדיין את כוס הקיום הארצי-דתי, על מנת ליצור את פלטפורמת הטיפוס אל ממדי הוויה גבוהים יותר. משרתי הניעור הזה כהרגלנו, הם פוליטיקאים שמתדלקים באש את השבט החדש, ובכך עוזרים לו לעשות אבולוציה מחד אבל מאידך, גם גורמים לכוח האוניברסלי הנגדי להתעורר ולעשות מעשה. כי לצערי, התעוררות תמיד באה ממקום של כאב, של חיכוך, של תסכול.

אלא שבמקום להחזיר מלחמה, כוחנות, השפלה (כוחו של הרגל ארצי), על הכוח האוניברסלי להגדיל את חור מנעול התודעה שלו ולהשיג הבנה עמוקה יותר של אמת אוניברסלית – מידות רוחניות - שאיננה קשורה לנכון/לא נכון, צודק/לא צודק, איננה קשורה לאדמה שלי-שלך, אלא קשורה לעקרונות הצדק של הבריאה כמו: כולם שווים כאור, כאנרגיות ולכן יש לכבד את האחר והשונה; יש לייצר קיום שוויוני; יש להתכלל ללא שיפוטיות עם 1000 פנים שונים; יש לשים את אויבינו (החברתיים, הפוליטיים, המדיניים) ככתר על ראשנו. ניתן יהיה לפזר בורות ודחיסות בלי הצורך להוכיח או להיות צודק, רק על ידי חיבוק הרוב הארצי-דתי בעזרת אור האמת האוניברסלית = בעזרת ידע מהותי טהור.  אז ניתן ליצור נקודת מוקד של מהות רוחנית, עוצמתית, משפיעה וממגנטת (חובת המשימה של ישראל).

האתגר כאן הוא היכולת ליצור עוצמה בעזרת חינוך תודעתי למידות רוחניות = השגת בגרות הרוח = השגת תודעת אמת/מהות. אין כאן אחיזה בצורתיות או בהתניה כלשהי, אלא בתנועה תמידית שמטפסת, פותחת שערים חדשים, מלקטת עוצמה לעוצמה, עד שמתכללת היא מחדש עם המקור, עם מקור נביעת הכול. לכן ידע הוא המפוח שמלבה את האש...את אור התודעה. מורה שמאיר כמו שמש הוא חומר הבעירה המצית או אורות התודעה של האנושות. כי המעבר מהתוכנית המוגדרת של אבולוציה ארצית-דתית לתוכנית האוניברסלית של יצור אנוש אמיתי, דורשת יישום בדרך תודעתית (הסתיים עידן האמונה העיוורת). לכן כולנו עוברים דרך יום הדין. כל ההתגרויות הן למען שנהפוך לתודעתיים ונפעיל בינה - היגיון - מודעות.

לכל תוכנית מוגדרת ישנם 7 שלבי יישום (לקוח מ"ספר הידע"):

1. להיות בשלום עם עצמו
2. להפוך למוכלל עם עצמו
3. להתעלות מעל עצמו
4. להתחבק עם היקומים
5. לדעת מה שהוא לא יודע
6. להעביר את מה שהוא יודע למי שאינו יודע

היכן אתם נמצאים?

אנחנו בארגניה, כתומכים במעבר אל קיום אוניברסלי, פיתחנו את התוכנית להטמעת 5 יסודות אסטרטגים חדשים (מפגשים 1:1 ולאחר מכן בקבוצות):

התכלית החדשה (תכלית פונקציונלית/תכלית מהותית): לטפס אל הקומה ה- 100 = קומת מלוא הפוטנציאל של יצור אנוש אמיתי, האמת המוחלטת, מקור ההשראה, ידע אינסופי, אושר. לשם כך עלינו ללמוד כושר חדש = תנועה אנכית = טיפוס (צמיחה והתחדשות היא העסק היחיד). היא זו שתפתח שערים של קומות חדשות של אינטליגנציה וחכמה עד שנהיה ראויים להיכנס לקומה ה-100. כי מאחורי כל שער שפתחנו מחכה שער חדש להיפתח.

המטרה האסטרטגית החדשה: ליצור מחר חדש – רק טיפוס אל עבר קומות עליונות של פוטנציאל מאפשר לנו לממש הלכה למעשה את החלום של מחר חדש – אדם חדש – ארגון חדש – יחסים חדשים. להביא לידי קיום משהו שלא היה קיים קודם לכן, כל יום מחדש (חיים משמעותיים הם הלקוח היחיד). יזמות, חדשנות, אומץ לפרוץ, להמציא, זמן תגובה.

חובת המשימה החדשה (חובה פונקציונלית/חובה מהותית): לפתח מרחבי שותפות ביחסים – WE  (Consensual Domain , חיבוריות, צמידויות, CONNECTOGRAPHY). מאחר והכול מתרחש בתוך יחסים, היכולת להשיג נקודה מרוכזת במרכז שמשקפת מכלול עוצמתי בעבודת צוות (טובת המכלול במקום תועלת אישית, הפרדות והשוואתיות), יוצרת פקעת מרוכזת ועוצמתית שמשמשת כפלטפורמת טיפוס. זהו המעבר מ- US –  I  ל- WE – UNITY (התכללות היא הרווח היחיד).

המנהיגות החדשה וארגוני המחר החדשים: לנהל מורכבות = לנהל את מערכת "הצלב" = תנועה אופקית/פונקציונלית + תנועה אנכית/מהותית. דורש לפתח מערכות כמערכות אוטופואטיות (self-creation): מערכות צומחות, מתחדשות ומשתנות מתוך עצמן תוך כדי תנועה אנכית אל עבר הממד הגבוה הבא - השורה העליונה, מתוך הבנה שתנועה זו תשפיע דרמטית על התנועה האופקית - השורה התחתונה (צמיחה והתחדשות היא העסק היחיד).

האדם החדש: להיות בורא יוצא דופן: פועל ממקום של חופש, ההגה לחייו בידיו, בעלים של תודעת אמת, מפלרטט עם אי הוודאות ומאחד ניגודים לכדי שלם. על-כן, הוא נחשב למחונן עשייה שמצמצם את הפער בין לדבר על...לבין לעשות את... מתוך כבוד, אהבה, מהות הלב (אהבה תודעתית היא העתיד היחיד).

והכול, בפחות מאמץ (יותר דינמיות), זמן  (יותר אנרגיה) ומשאבי חומר (יותר שדות מגנטיים), מאחר ואנחנו עובדים עם טכנולוגיה אוטופואטית.