שיר:
תִּכְתֹּב שִׁיר/ דוד ברבי

כְּתֹב שִׁיר בֵּינְתַיִם, הִיא אוֹמֶרֶת;

וְאוּלַי כְּבָר נֶאֶמְרָה מִכְסַת הַמִּלִּים

וְאוּלַי כְּבָר עֲיֵפָה הִיא מִיּוֹם חַם;

אַךְ שְׁמָהּ יִהְיֶה תָּמִיד שְׁמָהּ –

אִיטַבּ.

מִלּוֹת אַהֲבָה שֶׁנֶּאֱמָרוֹת מִתּוֹךְ כַּעַס,

וְאוּלַי אֵלֶּה הָיוּ מִלּוֹתָיו אֶתְמוֹל,

וְסַבְלָנוּתָהּ פָּקְעָה

אֵינִי יוֹדֵעַ; יָכוֹל רַק לְנַחֵשׁ.

וּבֵינְתַיִם חִיּוּכָהּ מַסְגִּיר

שֶׁנֶּאֶמְרוּ הַמִּלִּים בְּחִיּוּךְ,

וְלֹא אִיטַבּ;

מִלִּים יָפוֹת

שֶׁל אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים.