בסד

פרשת לך לך/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת "לך לך" היא הפרשה הראשונה בתורה בה מתחיל תיקון חטא אדם הראשון בעולמנו. עשרה דורות חלפו מבריאת העולם ועד דורו של נח, ועוד עשרה דורות חלפו מנח ועד אברהם אבינו. מדובר בתקופה בת למעלה מאלפיים שנה. האבן עזרא ומפרשים נוספים מסבירים שלא כל הדורות שווים בתקופת שנותיהם, וכי בתקופות שונות יימנה בכל דור מספר אחר של שנים. אם כך, בחלוף כעשרים דורות מאדם הראשון, בהיות אברהם אבינו בן 75 שנים, הוא מצווה על ידי השם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב' א'). הציווי האלוקי לאברהם אבינו לצאת מארצו ממולדתו ומבית אביו הוא ההוראה האלוקית הראשונה בה מתחיל תיקון חטא אדם הראשון בעולמנו. הציווי האלוקי  לאברהם אבינו מעלה כמה שאלות חשובות : מהו "תיקון" בעולם הזה? מדוע הצטרך השם להמתין למעלה מאלפיים שנה עד למתן הציווי המתחיל את תיקון החטא הקדמון ? וכיצד תיקן אברהם אבינו את חטא אדם הראשון? על אלה ועוד במאמרי זה.

מהו תיקון הנשמה בעולם הזה

הארי ז"ל מסביר: "צריך שתדע שעניין הנשמות הם כעניין הזהב הנוצר בבטן האדמה. כשמוציאים אותו הוא מלא בטינוף וסיגים, ולא תואר זהב לו, עד שיתחכם הצורף להגות סיגים מכסף, מפריד את הרע מהטוב פעם אחר פעם, זיכוך אחר זיכוך ...ואחר כך ניכר מהיותו זהב" (שער הגלגולים למקובל רבי יצחק לוריא 1534 – 1572). דברי האר"י ז"ל הם משל לעבודת התיקון בעולם הזה. נשמת אדם הראשון, שנתקלקלה בחטאו, נתפצלה לנשמות כל עם ישראל. כל חלק מנשמתו של אדם הראשון בא לעולם הזה בדורו, בתוך גוף, כדי לעשות עבודה רוחנית של בירור הטוב שבנשמה מן הרע שדבק בה בחטא הקדמון. הדרך לברור את הטוב בנשמה היא על ידי לימוד התורה וקיום המצוות. התורה והמצוות הם אם כן, הוראות לעם ישראל כיצד לבצע את תיקון החטא הקדמון, כיצד לבצע את עבודת הבירור בנשמה בכל דור ודור בדיוק כמו שמזככים זהב. כאשר נשמת האדם בעולם הזה עושה את העבודה הרוחנית המתאימה לבירור הטוב מן הרע, היא מסיימת את תיקונה ומשלימה את חלקה בתיקון חטא אדם הראשון. זוהי עבודת התיקון בעולם הזה. השלמת תיקון נשמת אדם הראשון במלואה, מסיימת את בירור כל הטוב מן הרע ומביאה לקיומו של עולם מתוקן בגאולה.

 כיצד תיקן אברהם אבינו את נשמת אדם הראשון

"ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב' א' – ג')

הליכה רוחנית הדרגתית

"לך לך" אומר הכתוב בפסוק א'. אברהם אבינו מצווה ללכת בעצמו. הליכת אברהם היא תיקון לגירוש אדם הראשון מגן העדן. אדם הראשון גורש על כרחו, שלא מדעתו ולא מתוך בחירה, ממקום רוחני ומואר הוא גן העדן, אל מקום חשוך יותר רוחנית. המקום הזה הוא העולם הזה, עולם בו האור הרוחני נסתר, ולכן יש למצוא את הרוחניות הנסתרת בתוך החומר (עולם מלשון נעלם). כתיקון לכך, ובהיפוך לאדם הראשון, אברהם אבינו נצטווה ללכת בעצמו, מתוך בחירה מודעת לעשות את רצון השם, לצאת מתוך עולם של חושך רוחני, של עבודת אלילים, אל מקום של אור רוחני, היא ארץ ישראל הנעלית רוחנית.

"מארצך וממולדתך ומבית אביך" ממשיך הכתוב. הליכתו של אברהם ויציאתו מאור כשדים נעשית בסדר רוחני מובנה והדרגתי: ראשית מארצך, לאחר מכן ממולדתך, ולבסוף מבית אביך. הליכה מן הארץ משמעה הליכה גשמית, פעולת הגוף הגשמי שהיא לצאת וללכת ממקום גשמי. הארץ מייצגת את העולם הגשמי. אם כך, יוצא אברהם מתוך עולם גשמי של חומר ועבודת אלילים אל ארץ אחרת אל מקום רוחני שונה בתכלית. שנית, ממולדתך. אברהם יוצא מן המולדת, שהיא המקום בו נולד אדם. למקום בו נולד אדם השפעה רוחנית סביבתית עליו. ביציאתו מן המולדת אברהם יוצא רוחנית מסביבת האנשים איתם גדל ומהם למד. ולבסוף מבית אביך. בית ההורים הוא המקום בו נמצאת נשמת האדם. שורש הנשמה של האדם הוא הוריו. הנשמה היא הרובד הרוחני הגבוה ביותר לעבודה הרוחנית. עבודת הנשמה מחברת את נשמת האדם עם האור האלוקי, ומשפיעה עליו אור של חיות וקיום רוחני וגשמי. אם כך, ההליכה של אברהם אבינו היא הליכה ברובד הגוף הרוח והנשמה, הליכה ממקום אחד למקום נעלה יותר למטרת עליה רוחנית, למטרת תיקון.

 ניסיון האמונה

"אל הארץ אשר אראך". זהו ניסיון של אמונה לאברהם אבינו. הוא יוצא מן הארץ שהוא מכיר אל הלא נודע. אין לו מושג לאיזו ארץ הוא הולך. הוא עושה את כל מעשה ההליכה מן הארץ המוכרת לו מתוך אמונה מוחלטת בהשם, אמונה שהיא מעל המחשבה, מעל הדעת, מעל הידיעה. גם זה תיקון לחטא אדם הראשון. אדם הראשון לא נדרש כלל לעניין האמונה. הוא נדרש לא לאכול מפרי עץ הדעת. לאדם הראשון לא נדרשה מחשבה, ואמונה בהשם לא הייתה שייכת בו, כיוון שכל שנצטרך לו אדם הראשון היה גלוי לפניו לשימושו ללא כל מאמץ. לעומתו, אברהם אבינו נדרש גם נדרש לאמונה. הוא נדרש למבחן הדבקות בהשם, כיוון שנאמר לו לוותר על כל מה שיש לו וללכת אחר הלא נודע, מתוך אמונה ובטחון שהכל לטובתו. זוהי אמונה שבאה מעל המחשבה, ויש לומר אפילו, למרות המחשבה. אם כך, אברהם הולך כדי לתקן את חטא אדם הראשון : בעוד אדם הראשון לא צריך היה כלל לחשוב אלא רק לפעול כרצון השם, אברהם אבינו בהיפוך, צריך היה קודם לזנוח את המחשבה המוכרת לו, ולהתחזק באמונה בהשם, כדי לעשות את רצון השם בתיקון החטא הקדמון. זוהי דרגה גבוהה של עבודה רוחנית בה אדם מוותר על מחשבתו ועל הנהגות חייו המוכרות לו למען אמונה באל אחד והליכה בציוויו אל הלא נודע.

שכר התיקון: ברכות

"ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר"

השם מבטיח לאברהם הבטחה אלוקית כי יעשהו לגוי גדול, כי יגדל את שמו ויברכהו. עבודת תיקון החטא הקדמון שהתחיל בה אברהם, עבודת הנשמה, היא המחברת את הנשמה אל האור האלוקי. זהו אותו אור רוחני שאדם הראשון כיבה ממנו בחטאו. אור זה, מתחיל אברהם אבינו להגדיל בעבודתו לתיקון נשמת אדם הראשון. לכן, בהיפוך לחטא הקדמון שהביא לכך שהשם קילל את העולם, זוכה אברהם, בהיותו מתחיל התיקון, לברכות השם: ראשית, עבודת התיקון של העולם בקיום התורה והמצוות שנתן השם, מבטיחה לאברהם כי השם יעשהו לגוי גדול, לאו דווקא במשמעות של ריבוי מספרי, אלא גדלות רוחנית  ומעמדית הבאה מן החיבור הישיר של זרעו של אברהם אבינו אל השם. כך נראית גדולתו הרוחנית של עם ישראל, שמקורה בעבודת השם. ואגדלה שמך, כאן רומז הכתוב לכל הניסים שאירעו לאורך כל הדורות לעם ישראל והאדירו את שמעו, בראשם נס יציאת מצרים ונס קריעת הים. והיה ברכה מפרש רש"י כי מעתה ניתנו הברכות בידו של אברהם לברך אחרים. ולא רק ברכה לאברהם ולזרעו נותן השם בחסדו, אלא הברכה תתעצם אף אצל מי שמברך את אברהם, בעוד אברהם וזרעו יהיו שמורים מן הקללה.

"ונברכו בך כל משפחות האדמה": מבהיר הכתוב כי מקור הברכה לכל עמי העולם הוא עם ישראל. אברהם אבינו, אבי האומה, התחבר אל האור האלוקי בהתחילו את עבודת תיקון החטא הקדמון, וזוהי העבודה אותה ממשיך עם ישראל כולו לדורותיו. עבודת התיקון מחברת את עם ישראל ישירות, ואת העולם כולו דרך עם ישראל, אל האור האלוקי המחיה והמקיים את העולם כולו, כפי שמלמדת פרשת בראשית. אם כך, האור האלוקי מקיים ומחייה את כל משפחות האדמה, את כל עמי העולם, מכוח תיקון החטא הקדמון על ידי אברהם אבי האומה, וממשיכו עם ישראל.

בין "לך לך" ובין "וילך"

הליכתו של אברהם אבינו מארצו מחוברת עם יציאת מצרים ועם מסע הליכתו של עם ישראל במדבר. כשם שהליכתו של אברהם היתה הליכה גשמית למטרה רוחנית, כך הלך עם ישראל במדבר ממצרים לארץ ישראל, ממקום חשוך למקום רוחני. ההליכה במדבר היתה בעיקרה מסע של לימוד רוחני. אם כך, הליכתו של אברהם אל הארץ היא תחילתו של המסע הרוחני של עם ישראל במדבר. בהמשך, נראה בחומש דברים את הליכתו של משה המנהיג אל העם בפרשת "וילך". זוהי הליכה המשלימה את הליכתו של  אברהם אבינו. אברהם הולך לעשות את התיקון בארץ כנען, בעוד משה הולך אל העם לתת בידי ראשי השבטים עותק של ספר התורה. זהו ספר הציוויים וההוראות כיצד על עם ישראל, הוא נשמת אדם הראשון המפוצלת, לעשות את תיקון החטא הקדמון. הרי לנו החיבור בין הליכתו של אברהם אבינו ובין הליכתו של משה רבנו, בין פרשת "לך לך" ובין פרשת "וילך". בשתי הפרשות מבטאת ההליכה התקדמות רוחנית בתיקון החטא הקדמון. בשתיהן נגלים מצבי התיקון הרוחניים בשינויי סביבה ואירועים, וכולם כאמור מכוונים לתיקון נשמת אדם הראשון מקלקולי חטאו.

מה בין אלפיים שנות המתנה ואלפיים שנות גלות

נמצאנו למדים כי כאלפיים שנה, עד דורו של אברהם אבינו, לא נעשה תיקון נשמת אדם הראשון בעולם הזה. בהתאמה, מאחר ולא החל התיקון, גם לא ניתנה התורה אז, ולא נודעו מצוות התורה ברבים. נשאלת השאלה מדוע היה צורך להמתין למעלה מאלפיים שנה עד תחילת תיקון החטא הקדמון? התשובה היא  שתיקון חטא אדם הראשון שהוא התיקון הגבוה ביותר ברובד הנשמה, לא יכול היה להתחיל אלא לאחר שתוקנו חלקים נמוכים יותר רוחנית, הם חלקי הנפש. חלקים נמוכים אלה של הנפש תוקנו במשך עשרים הדורות שמאדם הראשון ועד אברהם. תיקון חטא אדם הראשון ברובד הנשמה יכול להיעשות רק על ידי נשמות עם ישראל. ועם ישראל תחילתו באברהם אבינו אבי האומה. מרגע קבלת התורה והיותנו לעם השם, תכליתו של עם ישראל המאוחד כולו היא לתקן את נשמת אדם הראשון לאורך כל הדורות עד תום התיקון. ההקבלה בין אלפיים שנות ההמתנה לתיקון החטא הקדמון ובין אלפיים שנות גלות עם ישראל היא ברורה: כפי שאברהם אבינו יכול היה להתחיל בתיקון רובד הנשמה לאחר אלפיים שנים מן החטא, כשנצטווה לבוא לארץ ישראל, כך חזרת עם ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות היא חזרה לארץ הקודש שנועדה לסיים את התיקון ברובד זה. תיקון החטא הקדמון ברבדיו הגבוהים מתחיל ומסתיים בארץ הקודש ארצו של השם. הוא שנאמר כי אנו מצויים בדור האחרון המסיים תיקון עולם.

סיכום

אומרים המקובלים : אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות מן הגוף. אם נתייחס אל העולם הזה, עולם התיקון, כאל גוף, נמצא כי סוף התיקון בעולם הזה משול למצב שבו הנשמה הרוחנית משתחררת מאחיזת הגוף בה . במצב כזה כל הקלקול הרוחני שנגרם בעטיו של החטא הקדמון יתוקן, ומשכך העולם והאדם בו, יחזרו למצב קודם החטא. זהו המצב הרוחני והגשמי הרצוי, מצב המזכה את האדם בקיום של חיי נצח. כדי לזכות לכך, עלינו לראות את חיינו בראיה רוחנית: עלינו להבין את נצחיות הנשמה לעומת התכלות הגוף ולקיים חיי תבונה רוחניים. אם נשכיל לכך, ממילא מבטיחה התורה גם את נצחיות הגוף.