בטור הקודם שלי, כתבתי על האלבום של סיון עמרן. השבוע יצאתי מהקונכייה ונסעתי עד תל אביב להשקתו. המקום: לבונטין 7. הגעתי אחרי מספר סיבובים, למורד מדרגות ולמקום קטן כשאני מזיע ומתנשף. איך שנכנסתי התחיל הצליל הראשון של גיטרת הבס. סיון עלתה על הבמה ופתחה בשיר שקט ואווירתי "ידי ניתקה מן הרציף". חשבתי שקודם יבואו הסופים המנוקדים, אבל אני מודה שהיא הצליחה להפתיע אותי לא מעט במהלך הערב הזה.

סיון, נראתה קורנת מתמיד ומחוברת כל כולה למוסיקה. אחרי שיר אחד, הזמינה את הרכב הנגנים שלה ויחד איתם, התחלפה האווירה לטירוף גדול. קצת כמו שקורה באלבום, אבל בלייב, כמעט בלי משחקי אלקטרוניקה. ישר ניגשתי הכי קרוב שאפשר וראיתי אותה מנגנת ומתמכרת לכל רגע על הבמה. אי אפשר היה לפספס בחיוך שלה. מסתבר שהיא גם זמרת מופלאה והפלצטים שלה באזור הגבוהים, העיפו אותי גבוה. ככה זה כשאתה רואה את הדבר האמיתי.

שחר אדרי, בתופים, נדב גביר בחשמלית, אחיעד אוהלי בסינתיסייזר ובגיבוי הקולי, ניצן בר קמה שהצליחה להעניק לסיון משב רוח מרענן. השיר שהכי אהבתי במופע, הוא גם השיר שהכי אהבתי באלבום, "שימי את הכול על השולחן".

אחרי כמה שירים, הלהקה התחילה לנגן במין ערפול כזה ומחדר האומנים יצא אבי בללי, האיש מנקמת הטרקטור. הנוכחות שלה הביאה ביצוע מיוחד לשיר "היא" ועוד טירוף חושים מוחלט ב"משחק של דמעות". בללי הרגיש בנוח עם נגניה של סיון וכשהוא לקח את גיטרת הבס, התחיל לו דואט משגע בינו לבינה. ככה זה כשאתה רואה את ההצגה הכי טובה בעיר.

תומר פישר - שדרן "קול הנגב", רשת ג' ו 88 אפ.אם https://www.facebook.com/tomerfis/

עורך מדור מוזיקה -שחר כהן. לפניות:  https://www.facebook.com/shaharole/