בסד

פרשת בראשית/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת בראשית, הפרשה הפותחת את חמשת חומשי התורה, מביאה לפתחנו את המחשבה היהודית הנשגבת ביותר, שאין למעלה ממנה, המחשבה המבססת את האמונה היהודית באל אחד קדום לכל קדומים. מחשבה זו, המשתכללת עם קריאת הפרשה לכלל ידיעה בהירה, מבהירה כי העולם שבו אנו חיים נברא "יש מאין" על ידי כוח רוחני גדול ונשגב שאין כמותו, אין מלבדו, ואין תפיסה בו כלל. הכח הזה נקרא אלקים. משמעות המילה: הכח הרוחני התקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. זהו כח כל יכול, הוא הכח המאציל, הבורא, היוצר, והעושה ולכן, הוא לבדו הכוח המחייה, המנהיג, המפעיל והמניע את כל הבריאה כולה ואת כל הנבראים. הכח האלוקי הזה הוא מציאות הכל, והוא מתגלה בעולמנו בתכונותיו השונות הנקראות "לבושים". פירוט מעשה הבריאה הראשוני בפרשת בראשית, מעיד על מקצת מתכונותיו ומיכולותיו של הכח הרוחני האלוקי. סיפור הבריאה נועד להביא לידיעת האדם, בוודאות מוחלטת, כי ההנהגה האלוקית בעולם הזה הושתתה עם בריאת העולם. ידיעה זו היא המבססת את האמונה המונותיאיסטית היהודית באל אחד כל יכול. במאמרי זה אתרכז בפסוקים הפותחים את מעשה הבריאה במקרא, מהם משתקפים מקצת מלבושי האל הבורא.  

מעשה בראשית

"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"(בראשית א' א' )

המילה "בראשית" היא ביטוי חד פעמי בלשון הקודש לתחילת הזמן, הרגע הראשון הבלתי מתחלק, שלא קדם לו שום זמן. לפני הראשית לא היה קיים זמן כלל. (ספורנו)

בריאה "יש מאין" צמצום בבסיס ההתרחבות

אומר רמב"ן כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאפס מוחלט וכי אין בלשון הקודש שימוש במילה "בריאה" אלא בהקשר של יצירת מעשה "יש מאין".  לפני בריאת השמים והארץ היה ריק מוחלט ולא היתה שום נקודת אחיזה גשמית או רוחנית ממנה יכול היה להתחיל מעשה הבריאה, אך הכח האלוקי היה קים והוא קיים עולמות רוחניים שלמים שאינם מוכרים לנו. האר"י הקדוש מסביר על תהליך הבריאה כי הכח האלוקי צמצם את עצמו כדי לפנות מקום לבריאתו של העולם הזה. אם כך, התכונה הראשונה שאנו למדים עליה ממעשה הבריאה היא הרצון האלוקי לצמצם את עצמו כדי לפנות מקום לבריאת העולם. זוהי התגלמות ראשונית של הרצון האלוקי לתת ולהעניק, ולשם כך, לברוא עולם. מסתבר אם כך שבדרך של היפוך, תחילת הבריאה וההתרחבות היא צמצום.

חומרי הבריאה

"והארץ היתה תהו ובהו " (בראשית א' ב' ) אומר עוד רמב"ן  (רבנו משה בן נחמן  1194 – 1270 מחכמי ספרד בתור הזהב) כי הבריאה הראשונית של השמים והארץ היתה בריאה שטיבה היה חומר גשמי, יסוד דק מאוד, סוג של "כוח ממציא" המוכן לקבל צורה, ולצאת מן הכוח אל הפועל. החומר הראשוני הזה ממנו נבראו השמים והארץ קרוי החומר ההיולי והוא החומר ממנו המשיך מעשה הבריאה בכל ששת ימי הבריאה.  בחומר הזה נכללים כל ארבעת היסודות: עפר מים רוח ואש. הארץ נבראה כשהיא מוקפת ביסודות אלה. החומר הראשוני הזה נקרא בלשון הקודש "תהו" בעוד הצורה שמקבל החומר הזה נקראת "בהו" (בו הוא). אם כך, הארץ נבראה, אולם היא היתה ריקה ושוממה, כיוון שלא היו בה הכוח והסדר הרוחני שאפשרו להוציא את תכונותיה של הארץ מן הכוח אל הפועל. המשמעות היא שלא ניתן היה לקיים חיים על הארץ כאשר היא נבראה.

לעומת הארץ, אין פירוט בכתוב ביחס לשמיים, למעט שמם. "שמים" בלשון הקודש משמעו "שם מים" המילה "שם" משמעה רחוק (ספורנו).יש להבין מכך, כי השמים נבראו רחוק מן הארץ וגם בהם היו מים. להבדיל מן הארץ, השמים נבראו בשלמות רוחנית וגשמית. ההנהגה הרוחנית האלוקית בשמים כבר נבראה, והיה בה הסדר הרוחני הנדרש. גם כוחות הטבע השמימיים המוכרים לנו : טל, מטר, ברד, שלג, ברק ורעם כבר נבראו.

חשיכה רוחנית קודמת להארה רוחנית

"וחשך על פני תהום" (בראשית א' ב') רש"י מסביר כי התהום הוא המצב הראשוני של הארץ בהיותה מוקפת מים. המים, שמקורם הוא מקור עליון מן השמים, היו מצויים על פני הארץ ומתחת לפני הארץ, ללא כל סדר רוחני וגשמי. זוהי אותה התהום המצויה בקרקעית הים.  בעומקי הים האדירים גם יש ארץ, אך היא מכוסה כולה במים. מצב כזה בו הארץ מכוסה במים ואיננה יכולה להוציא אל הפועל את כוחה הקיומי, לקיים עליה חיים, הוא מצב של חשכה רוחנית. הוא שנאמר בכתוב: "וחושך על פני תהום". אזכיר עוד את קיומם של המים התחתונים מתחת לפני הארץ המוכרים לנו היום כמי תהום. ידוע כי מתחת לפני כדור הארץ נמצאים גם כן יסודות המים והאש (לבה) במצב של חשיכה רוחנית שאיננה מאפשרת קיום חיים. על כך אנו מתפללים בברכות  השחר בברכת "רוקע הארץ על המים" ומבקשים שהארץ תמשיך ותהיה רקועה על המים, כלומר פרוסה על פני המים תחתונים ומוחזקת בכוח הרוחני האלוקי על פניהם. בכך מתאפשר קיום הנבראים עליה.

"ורוח אלהים מרחפת על פני המים" (בראשית א' ב') במצב המתואר לעיל, מצב של חשיכה רוחנית, של העדר תכונות של הארץ והשמים כבעלי כוח מקיים, באה לידי ביטוי תכונתו של הכח האלוקי כרוח המרחפת מעל פני המים.

האור הוא הרצון האלוקי לברוא ולקיים

"ויאמר אלהים ויהי אור" (בראשית א' ג')

בפסוק זה נעשה השינוי הרוחני המוציא את תכונות הבריאה מן הכוח אל הפועל. השינוי נעשה כאשר הכח האלוקי מגלה את תכונת האור שבו ואומר את המאמר המקיים את הבריאה "ויהי אור". כידוע, העולם נברא בעשר מאמרות אלוקיים. אומר האבן עזרא כי המאמר האלוקי הוא ביטוי של הרצון האלוקי. כאשר השם רוצה, רצונו מתקיים במאמר בלשון הקודש. המאמר "ויהי אור" הוא אם כן הרצון האלוקי לגלות את תכונת האור הרוחני האלוקי המקיים את הברואים. אור זה הוא מקור החיות, הוא מקור הכוח והיכולת של כל מה שברא אלוקים בעולם הזה. עד שהיה האור, הבריאה לא הוציאה כוחה אל הפועל. האור האלוקי הוא התכונה האלוקית המקיימת ומפעילה את מה שנברא ומוגשם כאן על הארץ. האור הזה נכנס בכל מה שנברא מחיה, מנהיג ומפעיל אותו. הוא שנאמר בברכת הכהנים "יאר ה' פני אליך" והוא שאנו מתפללים בתפילת שחרית בברכה האחרונה בתפילת העמידה, בברכת "שים שלום" : "וברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' אלקינו תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ורחמים ברכה ושלום..." זוהי הארת הפנים של הכח האלוקי המנוגדת להסתר הפנים. זהו האור הרוחני של השם, המחייה והמקיים את כל ברואיו. ברגע בו היה האור המקיים את הבריאה, הכח הרוחני האלוקי משתנה מרוח מרחפת על פני המים לכוח רוחני של אור מקיים ומחייה.

סיכום

מה מלמד אותנו מעשה הבריאה? מעשה הבריאה מגלה לנו מקצת תכונותיו של הבורא : הרצון האלוקי לתת ולהשפיע שתחילתו בצמצום, והתגלות של הכח הרוחני האלוקי תחילה בברוח ובהמשך באור. מעשה הבריאה משתכלל לכדי מעשה של חיות רק כאשר מתקיים בו האור האלוקי. לכן, כנבראים, עלינו לפעול ברציפות כדי למשוך אלינו כל הזמן את אותו אור אלוקי המקיים ומחייה אותנו. עלינו לוודא תמיד כי השם נמצא איתנו בהארת פנים ולא חלילה בהסתר פנים. הדרך לכך, היא דאגה יומיומית להמשך רציף של החיבור הרוחני הקיים ביננו כנבראים, לבין הכוח הרוחני שברא אותנו, הוא הכוח האלוקי המקיים והמחייה אותנו. הכרה בכל רגע נתון בכוח הרוחני האלוקי המקיים אותנו, וקיום עבודת השם, מבטיחים את החיבור הרציף והתמידי ביננו לבין השם. חיבור זה לא רק מקיים אותנו ומחייה אותנו כפרטים וכעם, אלא, הוא הופך כל אחד מעם ישראל להיות כלי משפיע , שאליו מושפע האור המקיים והמחייה. בכך אנו מסייעים להחיות את העולם כולו. זהו אור החיים: מקור החיות בעולם הוא כוח האור האלוקי והתחברות לאור האלוקי היא החיים.