בסד

פרשת וזאת הברכה/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת "וזאת הברכה" היא הפרשה האחרונה בספר דברים, והיא מסיימת את חמישה חומשי התורה. במשך שלושים ושישה ימים לפני מותו, בעבר הירדן על סף המעבר לארץ ישראל, חזר משה על כל הלימוד הרוחני שלמד עם ישראל במדבר. ואיזו היא דרך טובה יותר מלסיים את הלימוד הרוחני שלמד עם ישראל בחמשת חומשי התורה, אלא, בברכה לעם ישראל המאוחד. כזכור, על משמעותה של הברכה עמדתי בפרשת "ראה". הברכה היא מצב שבו האדם מקבל ערך מוסף, רוחני או גשמי, משימוש בחומר או במילים. ראינו עוד כי כדי לזכות בברכה, על האדם לבחור בדרך הראיה הרוחנית הרואה את הנהגת השם. עתה, מדברת הפרשה בברכה המיוחדת הניתנת לעם ישראל המאוחד. ברכת השם הניתנת לעם ישראל כעם, באה אך ורק ביחד עם נתינת התורה לעם, ההופכת את עם ישראל לעם השם. עם ישראל כאשר הוא דבק בתורה, בהכרח זוכה בברכה המיועדת לו כעם השם. אנו מבחינים בקיומה של משוואה ברורה: עם ישראל המאוחד והדבק בתורה, היודע את הנהגת השם הוא עם ישראל מבורך. עתה נפנה להבין מהי משמעות הברכה הניתנת מן השם לעם ישראל כולו.

משמעות הברכה הניתנת לעם ישראל

הברכה הניתנת לעם ישראל בפרשה מיוסדת על פסוקים א' עד ו ' בפרק לג' בספר דברים. פסוקים אלה כותבים בלשון הקודש כיצד עם ישראל התכנס למרגלות הר סיני וקיבל את התורה מהשם במעמד נורא הוד, ובלוחות הברית שנכתבו באש; כיצד משה הנחיל את התורה לעם ישראל כמורשה המקיימת את קהילת בני יעקב, וכיצד נתינת התורה הביאה לאיחוד שבטי ישראל לעם אחד ולהמלכת השם על עם ישראל. זוהי התשתית המבססת את קיומה של ברכת השם לעם. ללא תשתית זו אין משמעות לברכה. רק לאחר מכן, ניתנת הברכה לכל שבט כפי פועלו, כפי תפקידו, וכפי מעמדו המיוחד במרקם הרוחני האנושי והמורכב של עם ישראל. הברכה מסתיימת בפסוק כט .." אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע בה', מגן עזרך, ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך, ואתה על במותימו תדרך" (דברים לג' כט'). מפרשי המקרא תמימי דעים כי הברכה לעם ישראל היא ברכה כוללת שיש בה מן הכל. עם השם, כשהוא עושה רצון השם ודבק בתורתו, זוכה בברכת השם בכל ענין ודבר. במיוחד, הוא שמור ומוגן מעמי העולם ההולכים עימו בכחש ובכזב, וגובר עליהם בקלות כאשר השם מגן בעדו ומושיע אותו.

ברכה הנמסרת לפני הליכתו של אדם מן העולם

הברכה נמסרת ממשה אל העם רגע לפני הליכתו מן העולם ומן העם. מהי משמעות ברכה הניתנת על ידי אדם בעת הסתלקותו מן העולם ?

מקור כל הברכות הוא השם. הוא הנביעה העליונה ממנה מתחילות להיות מושפעות הברכות לעולם. הדרך בה מושפעות הברכות לעולם משולה להעברת מים מכלי לכלי. הכלים כולם צריכים להיות כלים שלמים כדי שיוכלו להחזיק את המים. ככל שהכלים גדולים יותר כך הם יוכלו לקבל יותר מים. כך, בעניין הברכות. כדי שהברכות יועברו מהשם ויימשכו לעולם, צריך שהכלי המקבל את הברכה יהיה גדול ביותר רוחנית. מי שמקבל את הברכה הוא כמובן גם מעביר הברכה.  כלומר צריך שהמברך יהיה גדול רוחנית, וצריך שהמבורך יהיה גדול רוחנית. גדולה רוחנית משמעה קירבה אל השם שהוא מקור כל הברכות. הרגע בו צריך אדם להסתלק מן העולם, הוא הרגע בו גשמיותו קטנה ביותר, גופו כמעט כלה ושב אל האדמה, אך הרוחניות שלו היא הגבוהה ביותר. זהו הרגע בו הנשמה הרוחנית גבוהה ביותר וכמעט מתאחדת שוב עם מקורה, שהוא מקור הברכות בעולם. לכן זהו הרגע בו על האדם ליתן ברכות לבאים אחריו, לדורות הבאים. אתאר להלן את דרך השפעת הברכות.

הברכות הראשונות ניתנות מן השם. בבריאת העולם השם מברך את האדם בברכת "פרו ורבו" (בראשית א' כח'). בהמשך, השם מברך את היום השביעי (בראשית ב' ג' ) ומפרש הזוהר (בפרשת יתרו פ"ח) כי ביום השבת משתלשל השפע של כל ששת ימי המעשה, ולכן השבת היא מקור הברכות כולן (רמב"ן). בהמשך, אבות האומה ברכו את בניהם לפני הליכתם מן העולם. ברכת האבות לבניהם היא ברכה רוחנית אישית, הניתנת לבנים ברגע בו הרוחניות שלהם היא הגבוהה ביותר כאשר הנשמה עומדת להתאחד עם בוראה. ברכה של אדם כזה היא ברכה שכוחה גדול בהיותה קרובה למקור הנביעה העליונה של כל הברכות. אם כך, תחילה השם מברך בברכות ראשונות הגבוהות ביותר את ברואיו, ומכאן נעשית העברת הברכה מכלי לכלי ומדור לדור בדרך המובאת לעילא.

ברכתו של משה אל העם

הליכתו של משה מן העולם, ראשית לכל, היא הליכה רוחנית המשאירה חלל רוחני גדול בעם ישראל. ככל שהמנהיג הרוחני גבוה יותר רוחנית וקרוב יותר אל השם בידיעת דרכי הנהגתו, כך השפעתו על העם גדולה יותר. לכן הסתלקותו הרוחנית מן העם מורגשת מאוד. משה הוא המנהיג היחיד שדיבר פה אל פה עם הגבורה, עם השם, אולם רק עתה רגע לפני הסתלקותו מן העולם ומן העם, בפעם הראשונה והיחידה בחמשת חומשי התורה, הוא נקרא "איש האלוקים". הביטוי איש האלוקים מעיד על השייכות הנצחית של נשמת האדם לאלוקים, ועל החיבור הישיר בין האלוקים לאדם שהוא ברא כאשר האדם עושה רצון השם ומכיר את הנהגותיו. משה אכן היה מנהיג דגול, אב רוחני לעם ישראל אבל קודם לכל הוא היה איש האלוקים, ועשה את רצון השם בהנהגתו את העם. משה מחובר אל השם בחיבור הרוחני הגבוה ביותר. ככזה, היה משה ראוי, בבחינת כלי משופר וגדול רוחנית יותר מכל אדם, להעביר דרכו שפע רוחני וברכות ממקור עליון לעם שלם, ולברך את עם ישראל, מברכות השם.  כדי שעם ישראל כולו יהיה כלי הראוי גם הוא לקבל את הברכות האלה, עליו להיות גדול רוחנית. גדלות רוחנית באה מלימוד התורה ומידיעת הנהגות השם בעולם. ולכן, כדי להיות ראוי לברכות, על העם להיצמד לתורה שמשה לימד אותו ולהמשיך ולעשות רצון השם גם הוא. זוהי הברכה האלוקית לעם ישראל והתנאים להשגתה. זוהי ברכה העוברת מכלי לכלי, מדור לדור, ולכן היא ברכה אינסופית.

סיכום

כאשר אדם מברך אותנו נהוג לענות "המברך יבורך". בדורנו אנו לא זוכים לגדלות הרוחנית ששרתה על אבות האומה, אבל לברכה הרוחנית שמברך כל אחד ואחד מעם ישראל המאוחד, יש תכונה ייחודית: המברך הוא כלי המעביר ברכה; המתברך מקבל את הברכה ומעביר את הברכה לדורות הבאים, אך הוא יכול גם להשפיע ברכה על סביבותיו בכל רגע. שפע ברכות, המושפע כשאנו מצויים בקרבה אל השם וידיעת הנהגותיו על ידי לימוד התורה, דיבור רוחני טוב, ומעשים טובים, מהווה חיזוק גדול לעם ישראל בדרכו הרוחנית והגשמית. במיוחד הוא מסייע לנו להתגבר על אויבינו ולהשכין שלום ביננו. הוא שאנו מבקשים בברכת "שים שלום" בתפילת העמידה: "שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך". השלום הטובה והברכה חד הם.