הסימפוניה של קנדינסקי
"צבעים- אלה הם קלידים, עין- פטיש, נפש- פסנתר כנף בעל מיתרים רבים.חופש מוחלט של צורות וצבעים גורמים להיווצרות של קשר מושלם עם נפש של הצופה",- כך טען קנדינסקי.
אומן גדול, מהפכן, חלוץ של אומנות אבסטרקטית שהשפיע רבות על אומנות של מאה ה20 על ידי המצאה של אופן ביטוי חדש של אמן.
בתקופה של 1911-12 הוא מתחיל לקרוא ליצירותיו "קומפוזיציות", "התרשמויות", ו"אימפרוויזציות
( אלתור) כמו שהסביר האמן עצמו
–" אילתורים- הם פרי האינטואיציה, התרשמות היא מהות של התגובה של אמן על העולם הסובב אותו וקומפוזיציה היא בעצם מבנה מדויק על בסיס של סקיצות שהוכנו מראש. בקומפוזיציות שלו, קנדינסקי תכנן עולמות שלמים שנוצרים כמו קוסמוס "דרך קטסטרופות, רעם של אורקסטרה. הכאוטי ,שנשפך בסוף לסימפוניה שנקראת מוסיקת הספירות.אכן, בהתבוננות העמוקה יותר ב"קומפוזיציות" הצופה מקבל תחושה של חלל שזז.
צורות שונות שבו מתקרבים ומתרחקים באינטרקציה ,כמו שכבות של אקורדים צבעוניים, בעלי צלילים שונים. הכל מתייחד בהדהוד חזק והמנוני, בעל צבעוניות עשירה, שדומה למוסיקה קוסמית.
פעם, כששמע את האופרה של וגנר "לואנגרין" ראה מול עיניו את תמונת הערב-" מוסקבאי . דרך המוסיקה". ראה ושמע את השקיעה.
יותר מאוחר כתב את רשמיו:" השמש נמסה מעל מוסקבה בכתם שגורם למיתרי הנפש לרטט... בתים בצבעי ורוד, צהוב, לבן, תכלת, ירוק פיסטוק ואדומים נוהרים, עצים ,, שיר השלג בעל אלפי קולות, אלגרו, הטבעת אדומה ההדוקה של חומות הקרמלין ולמעלה מדומה למקהלה אלוהית כמו חץ חטוב, מתרוממת כנסיית איון הגדול. אני מניח שחיבור הסימפוניה הזאת היה האושר הגדול ביותר לאמן".
ב1911 קנדינסקי שומע את יצירותיו של ארנולד שנברג במינכן.
מהתרשמותו מהיצירות של המלחין נולדה יצירה "ההתרשמות 3" או "הקונצרט".
המוסיקה של שנברג כל כך התאימה לרעיונות של קנדינסקי על האומנות העתידית- " גם מלחין שאף "להתעלם מהחיצוני היפה כדי להדגיש את הפנימי המקסים".
מעניינת גם העובדה ששני עבודות תיאורטיות של שנברג "הוראה על הרמוניה" ו"על רוחני באומנות" של קנדינסקי יצאו בשנת 1911
.
חוץ מהקבלה עם ארנולד שנברג חוקריו של קנדינסקי מותחים עוד קו בינו לבין המלחין הרוסי ,סקריבין.
תחושה מוקדמת של קטקליזם עולמי, התפקיד המשיחי של האמן, אמונה בכוחות המיסטיים של אומנות.
כל זה משותף גם לסקרייבין. מה גם שהמוטיב המרכזי של כל האמנות של קנדינסקי כמו כן של סקריבין ובמיוחד של וגנר היה רעיון של סינתזה של כל האמניות .
רעיון של מה שהוא קרא "אמנות מונומנטלית".
סינתזה הזאת התגלמה בעלילות של "קומפוזיציות במתיות". הם היו צריכות לאחד שלוש אלמנטים בימתיים:
1. טון מוסיקלי ו תנועתו
2. הדהוד בשרי- רוחני ו תנועתו מתואר עלי ידי אדם או עצם.
3.טון צבעוני ותנועתו שמקבל משמעות עצמאית משמש ככלי שווה זכויות.
אחת הקביעות האסתטיות של האומנות של קנדינסקי כמארגן וחבר קבוצת "הפרש הכחול" – תפיסת מהות הדברים לפי הצד האחר של המראה החיצוני שלהם. כאשר מוסיקה היא האידיאל כאן .
בעזרתה, לפי דעתו, הכי קל להשיג את המטרה.
אולי בגלל הסיבה הזאת ביצירותיו יש כל כך הרבה מוסיקה.
קנדינסקי חקר את הצליל וצבע ו הגיע למסקנה שלתדמיות הצבע שיצר יש אנלוגיה בעולם המוסיקה.
גווני סול למשל הוא השוואה לכלים מוזייקלים עשויים עץ, צבעי אדום בוהק- עם כלים עשויים נחושת.
קנדינסקי היה בעל יכולת נדירה להרגיש את המתרחש בכמה חושים בו זמנית- למשל, "לראות" צלילים או "להרגיש טעם" של צבעים וניסה לטבוע אותה ביצירותיו מפה גם השמות המיוחדים של עבודותיו כמו קומפוזיצה או "אילתור". מטרתו היתה לא לצייר את הבתים או עצים כמו שהם, במשיכות
מכחול גסות ,כתמים בצבעים עזים וקווים הוא רצה להכריח אותם לשיר עם כוח שמוכר רק לו.
"אילתור מס 21א"- 1911 יצירה ששייכת לתקופת המעבר מתיאור מוחשי לאבסטראקט ובאמת קשה ממבט ראשון לזהות דמויות או עצמים מוחשיים. אבל מהתבוננות עמוקה יותר באמצע נמצא הר עם מגדלים עליו ,לרגלי ההר ישנה דמות של אדם מאוד מסוגנן. הדמות יוצרת תחושה של עצב ואולי חוסר אונים בעולם המאיים שחסר שיווי משקל ונטול כל תמיכה.
הצבעים הכחולים כהים דרמטיים ומשרים טון נמוך מאוד. יש תקווה לאור בצידה השמאלית של היצירה ששם הצבע השולט הוא לבן. אלגרו של קווים שחורים עבים ודקים שוברים את הרוגע של לבן , לוחשים על מה שהולך להתרחש בעתיד . תנועה מתפזרת לכל הצדדים ממלאת את דרכו הקשה והמכאיבה של אמן חלוץ שפוגש הרבה מתנגדים בדרכו ועדיין ממשיך להילחם על תינוקו החדש- הסגנון "המוזר" שמכונה כחיבור ספונטני של קווים וצבעים ללא שום משמעות או כוונה.
רק מעטים דוגמת פרנץ מרק עמדו לצידו של קנדינסקי והבינו את המשמעות של חיפושיו והוא נאלץ לגונן על עצמו:" אני לא מתכוון לתאר את המוסיקה, אני לא מתכוון לתאר את מחשבותיי...
אני רוצה רק לצייר יצירות טובות, חיוניות, יצירות חיות ותוססות שיהיו מובנות על ידי רבים".
קנדינסקי חשב ותכנן את ציוריו האבסטרקטיים בצורה קפדנית ומחושבת מאוד כמו למשל ל"קומפוזיציה 7" שלו עשה שלושים סקיצות הכנה בשמן וצבעי מים.
האמן המשיך לעבוד עד ימי חייו האחרונים ונשאר נאמן לסגנון אבסטרקטי כשקיבל אותו לא כהמצאה של מוח מתוחכם אלא תוצאה של אבולוציה טבעית של האומנות.
* ריטה פטיסוב- ציירת, מעצבת גרפית, מרצה לאמנות.
