בסד

פרשת כי תבוא/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת כי תבוא היא פרשה מיוחדת בתוך חומש דברים, כיוון שהיא מהווה מעין "משפך", המנקז את כל הלמידה הרוחנית שסוכמה בפרשות הקודמות, אל המקום המיועד לקיומה: ארץ ישראל. כזכור לנו, בכל פרשה ניתנו לעם ישראל ציוויים מפורשים, שתכליתם היא תיקון חטא אדם הראשון. התיקון מתבצע בכל דור ודור, על ידי העניינים המיוחדים המתגלים באותו הדור. אין תיקון בדור אחד דומה לתיקון בדור אחר, אם כי, עניינים מסוימים בדורות מסוימים יכולים להיראות דומים. בכל דור עולה דרגת התיקון עד לסיום התיקון בדור האחרון. הפרשה מדברת בבוא העם לארץ ישראל, בה צריך העם להתחבר אל השם חיבור גבוה. משמעות הדבר עליה למדרגה הגבוהה ביותר של התיקון, בבחינת הישורת האחרונה של התיקון, לפני התגלותו של עולם הגאולה בארץ ישראל. למען הסדר הטוב, אתרכז בשני עניינים בפרשה: הישיבה בארץ ומצוות הביכורים.

הישיבה בארץ ישראל בנחלה ובירושה

רש"י גורס, כי מצוות הבאת הביכורים איננה חלה על העם, אלא רק לאחר שהארץ נכבשה ונחלקה בין השבטים. כבר הזכרתי בפרשת כי תצא כי המלחמות לכיבוש הארץ הן חלק מתיקון חטא אדם הראשון, שנכנע במלחמה הראשונה עם כוח האלילות של הנחש. תיקון חטא זה בכיבוש הארץ, מזכה לכאורה רק את העם הלוחם הבא אל הארץ, בישיבה בארץ ובקיום מצוות השם בה. אולם השם נתן הבטחתו הן לאבות האומה והן לדור שיצא ממצרים, כי עם ישראל ישב בארץ ישראל. אם כך מה חלקם של הדורות הקודמים בארץ? שהרי גם הם השתתפו בתיקון חטא אדם הראשון בדורם. חלקם הוא הנחלה. השם נותן לעם ישראל את הארץ כנחלה, כלומר בהבטחה אלוקית לכל הדורות, בעוד שמי שמתיישב בארץ בפועל הוא בבחינת יורש אותה. משמעות הדברים היא כי השם נותן את ארץ ישראל לעם ישראל על ידי מימוש הקשר הבינדורי בעם ישראל. כל דור קשור עם הדור הקודם לו ויורש אותו. מה שהובטח לדור אחד מתקיים בדורות אחריו. החיבור הרוחני בין כל הדורות ובין השם, הוא זה המבטיח את הישיבה של עם השם בארץ השם. השיבה לארץ האבות  בדורנו וקיום המצוות בה, מעלים את דרגת תיקון חטא אדם הראשון ומאפשרת סיום התיקון.

הבאת  הביכורים

אדם הראשון הושם בגן העדן, במקום רוחני עליון קרוב אל השם, עד שחטא. משחטא גורש מגן העדן. התיקון לכך הוא העליה לארץ ישראל, ארץ השם, שהיא המקבילה הרוחנית לגן העדן. התיקון מתחיל ביציאת מצרים, כאשר עם ישראל עשה את דרך העליה הרוחנית ממצרים הירודה לארץ ישראל הגבוהה רוחנית. התיקון נמשך במצוות הביכורים כאשר העם בא אל הארץ. הציווי הוא להביא מביכורי ראשית פרי האדמה למשכן השם. על פי הציווי, לא די בכך שהעם בא אל הארץ, אלא, שהוא צריך להתאמץ ולבוא אל המקום הרוחני הגבוה ביותר בה, משכן השם, ולחזק בכך את החיבור הרוחני עם השם. בנוסף, אדם הראשון יכול היה לאכול מפירות כל אילן בגן העדן ללא כל מאמץ בגידולו, ואף יכול היה לעשות זאת ללא הודיה. הוא נדרש לא לאכול מפרי אחד בלבד, פרי עץ הדעת, אך לא התאפק ואכל מפרי העץ האסור. כתיקון, במצוות הביכורים, מצווה עם ישראל להביא מראשית פרי האדמה דווקא. העם מצווה להתאפק, ולא ליהנות מראשית הפרי שהוא עמל עליו להצמיחו מהאדמה, אלא להקדיש את הפרי להשם. איפוק זה, והקדשת הפרי בהודיה להשם, הם תיקון לחוסר האיפוק ולהעדר ההודיה של אדם הראשון להשם. הנפת הטנא בטכס הביכורים משמעותה הרוחנית היא לרומם את פרי האדמה שניתן בקדושה להשם. זהו תיקון לכך שאדם הראשון הוריד את פרי עץ הדעת מן העץ, ואכל אותו באכילה אסורה וירודה רוחנית.

אחדות העם והארץ

כל מה שעובר עם ישראל, הוא בבחינת תיקונים לחטא אדם הראשון הנעשים באחדות. אחדות זו חשובה מאוד להמשך קיום התיקון גם בבואו של העם לארץ ישראל. עתה, יש לעם ישראל המאוחד, תנאים טובים יותר וכלים מעולים יותר כדי לסיים את התיקון: הכלי הראשון והחשוב הוא הישיבה בארץ ישראל. כלים נוספים הנובעים מן הישיבה בארץ השם, מאפשרים לעם לקיים חיבור רוחני עם השם, בדרגות גבוהות לאין שיעור מאשר במדבר או בגלות. מדובר בכלים נשגבים ומיוחדים: זיכרון והכרת הטוב, הודיה ושמחה. הם כרוכים זה בזה, והם הכרחיים  כאמור, לקיום החיבור הגבוה ביותר בין השם ועם ישראל בארץ ישראל. המיוחד במושגים הללו הוא, שהם מהווים דרגות עולות בחיבור הישיר של כל אחד מעם ישראל עם השם. מחד גיסא, זיכרון יציאת מצרים והכרת הטוב שמעתיר השם, כמו גם הודיה ושמחה, הם אישיים לכל אדם כפי דרגתו הרוחנית. מאידך גיסא, כאשר כל אדם מתאמץ, להתחבר אל השם בדרגות חיבור גבוהות אלה, הוא משפיע על קיום חיבור רוחני גבוה מאוד בין השם ועם ישראל כולו, בבחינת חיבור של כל הפרטים לכדי השלם העולה על סך כל חלקיו. כך נשמרת אחדות גבוהה בין כל עם ישראל, תוך קיום חיבור רוחני גבוה בין השם ועם ישראל כולו,  לקראת סיום תיקון חטא אדם הראשון בארץ ישראל.

העם, הארץ והגאולה

סיום תיקון חטא אדם הראשון יתרחש, כאשר עם ישראל המאוחד יתקיים קיום רוחני בעולם מתוקן של גאולה. בעולם הגאולה, השם יגלה את מלכותו וישכון במקום משכנו בארץ ישראל. עמי העולם יגלו כי קיים רק אל אחד, ויכירו במלכות השם, ובעם ישראל כעמו הנבחר של השם. פרשת כי תבוא נקראת בחודש אלול. חודש אלול הוא החודש השישי מחודש ניסן, הראשון לחודשים. אמנם אין לעסוק בחישוב זמנים, אולם מקובלים מדברים על סוף האלף השישי לבריאת העולם ותחילת האלף השביעי כזמן הגאולה. במובן זה קימת הקבלה רחבה בין החודש השישי והאלף השישי. חודש אלול, החודש השישי, הוא הכנה ליום הדין של ראש השנה החל בחודש השביעי, חודש תשרי. אולם בראיה רוחנית רחבה עוד יותר זוהי הכנה לימי ההכרעה של הגאולה לה מייחלים באלף השביעי. גם ההכנות ביום שישי לקראת שבת הם לא רק הכנות ליום המנוחה בשבת, אלא הם הכנות רוחניות למנוחת עולם, בעולם של גאולה. הפרשה היא הפרשה השביעית בחומש האחרון. ואנחנו, הדור שכבר נמצא בארץ ישראל, אשר ממנה תבוא הגאולה לעולם, עשויים להיות הדור האחרון.

סיכום

נראה כי אכן בדור זה, עצם הקיום בארץ ישראל מציב אותנו בעמדת פתיחה טובה יותר, כדי לסיים את תיקון חטא אדם הראשון ולקיים עולם רוחני ומתוקן בגאולה. שאלת החיבור הרוחני אל השם שהיא התנאי הנוסף לסיום התיקון, תלויה בכל אחד ואחד מאיתנו. חודש אלול הוא חודש של הכנה לימים הנוראים של חגי תשרי, זהו חודש של חשבון נפש רוחני ואישי לכל אחד, ולעם ישראל כולו. אני מבקשת להציג דרך נוספת לעשיית חשבון נפש והכנה לימים הנוראים, מתוך הסתכלות גבוהה יותר: לא חשבון נפש שצופה את השנה הבאה, אלא חשבון נפש שצופה את העולם הבא, את עולם הגאולה. העליה לנקודת המבט הגבוהה יותר עוברת בנתיבים של הבנת הנהגת השם בתיקון חטא אדם הראשון, ובתשובת אמת המקיימת חיבור רוחני גבוה בין השם ועם ישראל. איכות התשובה, משפיעה על איכות החיבור הרוחני עם השם. היא זו שתעשה את ההבדל בין תשובה לשנה לתשובה לדורות, המזכה אותנו בגאולת העם והארץ.