חני לבנה: ווקליזה (משירי נחום היימן) - סקירת אלבום / תומר פישר
התקליט שהיום אני רוצה להתייחס אליו, אחר מכל מה ששמעתי. את נחום היימן ז"ל הכרתי מהרדיו ומהרבה שירים שהתנגנו להם
בכל מיני הזדמנויות. האוזן שלי קלטה את המנגינות המיוחדות שלו ונשבתה בהם כמה שנים מאוחר יותר. באחת ההופעות שהייתי
בהן עם סבא וסבתא, הוקדש חלק לנחום היימן והתנגן לו שיר מיוחד, ארץ שבעת המינים. מעולם לא שמעתי דבר כזה:
קולות בתוך קולות שלובים זה בזה. יוצרים מין מארג מיוחד ללא שום מגע של כלי נגינה נוסף. מה שנקרא בשפה מקצועית, הרמוניות והכפלות שירה.
נחצ'ה דחף את חני ליבנה לנסות בכיוון הזה, אחרי שראה את פיל קולינס והתלהב. בשנת 1989, הוא כתב שיר ראשון, ערב, למילים של
איציק מאנגר בתרגומו של נתן יונתן. משם, הדרך נפתחה ושניהם לקחו את האתגר בשתי ידיים:
לחני ליבנה יש קול מיוחד. היכולת שלה לשחק עם הקול כמבצעת וגם כזמרת רקע היא מדהימה. בשיתוף עם כמה מעבדים, ביניהם
אדי גרימברג, מתי כספי, אריק רודיך, עופר כץ וצבי שרף, נבנתה התמונה. חלק מהשירים, הוקלטו קודם בגרסאות ראשונות של נורית גלרון,
מאיר בנאי, רוחמה רז וקיבלו טוויסט מפתיע. לנחצ'ה, יש מנגינות מלודיות שהצליחו לגעת בלב שלי וכשחני שרה אותן, אתה אישית מאמין לכל מילה.
כשנחצ'ה עשה את הצעד הזה, כולם חשבו שהוא משוגע. זה גם היה הפרויקט הכי מורכב שגרר מאה שמונים שעות אולפן.
היום התקליט הזה עומד במבחן הזה וצריך לדעתי להיכנס לרשימת האלבומים הגדולים של ארצנו בלי שום ספק!
היום (שלישי ה20.9.16) ב14:00 יקדיש תומר פרק מיוחד לאלבום בסדרה "אלבומופת" בקול הנגב 106.4fm
להאזנה: http://kolhanegev.sapir.ac.il/
שידור חוזר במסגרת "קו 106" של קול ישראל ותחנות הרדיו החינוכי ברשת ג' באחד מלילות שני הקרובים
