אירוע זוכרים את מקסים גילן בסלון / חגית בת אליעזר 

הכל מתחיל ביונה וולך. יגאל סרנה כתב עליה ביוגרפיה רומנטית בשנת 1993 שיצאה במהדורה מחודשת ב- 2009. כל מה שמנסה לפענח את התופעה רק מגביר את זוהרה המיתולוגי. גם לקילטרטן - כתב עת אוונגרדי חד פעמי שנקשר בשמה - הילה של קסם.

העבר חתום, רחוק, משומר חלקית בספרים, אך כשהכרתי את נחום כהן, שהיה שותפו של מקסים גילן לעריכת קילטרטן, העבר הואר וחזר כמו כוכב שביט. נחום כהן הוא צייר , אדריכל ומתכנן ערים. בשנת 1963, בהייתו בן 25 וכבר בוגר הטכניון, צייר שהציג בתערוכת יחיד, הוא הכיר את מקסים גילן, שהיה כבר משורר ידוע, חבר חבורת "לקראת", שפרסם ספרי שירה. כתב העת קילטרטן, אותו הגה באותה שנה המשורר מקסים גילן כלל, בנוסף לשירים, סיפורים ומאמרים, גם ציורים ורישומים ונחום כהן עיצב את כתב העת וערך אותו גרפית-אמנותית. כיוון שהיה באותה העת חייל בשרות סדיר, מן הראוי היה, שישתמש בשם עת והוא אימץ את השם "נחום קַיִן" - הצעתו של מאיר ויזלטיר. קילטרטן יצא בשנת 1964,נחום כהן נסע ללימודי אדריכלות בלונדון, גם מקסים גילן עזב את הארץ, אך חברותם של השניים נמשכה כל השנים עד למותו של מקסים גילן בשנת 2005.

עמיחי צור – איש חינוך, יזם חברתי ופילוסוף, העוסק בסוגיות זהות, יצירה, חברה ותרבות, התוודע אל שיריו של מקסים גילן בתחילת שנות ה- 2000 בהיותו איש כבן 20 והתרשם עמוקות משהשירים ומהאישיות רבת הפנים של מקסים גילן. נחום כהן ועמיחי צור הכירו על רקע אהדתם למקסים גילן. פגשתי את השניים, השונים כל כך בגיל, ביחסם לדת, בהשקפת עולמם, בעיסוקם ועם זאת, מאוחדים בהערכתם כלפי מקסים גילן – המהפכן והמשורר.

הסתקרנתי והזמנתי אותם לדבר על מקסים גילן בסלון הספרותי של דיזנגוף סנטר ביום ב' 15.8. אל השניים הצטרף יוסי גרנובסקי – סופר ועורך, חברו הטוב של מקסים גילן מאמצע שנות התשעים, כשגילן חזר לארץ לאחר תקופת גלות ממושכת. משנת 1997 מקסים גילן הוציא לאור כתב עת ספרותי-פוליטי בעל גוון שמאלי-רדיקלי "מטען". יוסי גרנובסקי היה סגן העורך של כתב העת והפך לעורכו הראשי לאחר מותו של מקסים גילן. יוסי גרנובסקי גם ערך והביא לדפוס שלושה ספרים מעיזבונו של המשורר: "... וסיפורים אחרים" – קובץ סיפורים, "בבל ושירים אפלים" – פואמה ועשרים שירים, "משולחנו של בית קפה" – מסות ורשימות בנושאי ספרות, חברה, פוליטיקה וזיכרונות (לעריכת ספר זה שותפה דלית להב, מתרגמת ובת זוגו של מקסים גילן).

שלושת החברים דיברו באהבה גדולה על מקסים גילן, וציינו, שרבים משיריו מוקדשים לחבריו. הפואמה "מטח" מהספר באותו השם מוקדשת לנחום כהן.

וכך סיכם את מהלך השיחה עמיחי צור, הפילוסוף:

"שאלת הייסוד שעמדה במרכז השיח על המשורר מקסים גילן, הינה: מהי מערכת היחסים הפנימית, בין מקסים גילן המשורר, האדם, החבר, למקסים גילן המהפכן, הפוליטי, רודף החירות והצדק. לכאורה, מופיעים בפנינו שני מרחבי עשייה שונים במהותן, יש יגידו שתי ישויות שונות, בתוך אדם אחד, אשר ביטוי אופיו של גילן, שונה לחלוטין בכל אחת מהן. אם כך, כיצד ניתן ליישב את שני מרחבי האישיות באותו אדם?

התזה שהוצגה, מסבירה את מערכת היחסים דרך הבחנה בין שתי מערכות מוסר שנמצאות באישיותו של גילן. מערכת ראשונה, הינה של חמלה. חמלה דורשת מאדם להיות קונקרטי, ספציפי, לראות פנים ואדם ולהיות מסוגל לראות את סבלו, את שמחתו, את אהבתו. את מערכת החמלה, ביטא גילן דרך השירה שלו, אשר רובה מוקדשת לאדם אחר. גילן הביא לידי ביטוי את החמלה שבו, דרך השירה, דרך המילה, דרך המנגינה.

המערכת השנייה, אשר מקבלת ביטוי אצל גילן, היא מערכת הצדק. כאן הביטוי מקבל מרחבים חדשים, רחבים בהרבה. הדרישה לצדק, היא דרישה ממערכת, ממדינה, מקהילה ולא מאדם קונקרטי. גילן שואף לעולם אחר, טוב יותר, חופשי יותר, של שיח ודיבור. כאן מגיע לידי ביטוי אופיו המהפכני, המרדן, הלא מתפשר, זה המציב ומקדם אלטרנטיבה המנוגדת למדינה, למרכזי התפיסה. השאיפה לצדק דורשת מאבק, סבל ואלימות. אלמנטים אלו התגלו גם אצל גילן."

נחום כהן, יוס גרנובסקי ועמיח צור הם בעיניי נציגי שלושת הדורות של חברי מקסים גילן. אני רואה שהחמלה והחברות נשארות בזיכרון הפעיל והספרים שרירים וקיימים ונקראים.