צילום: זוהר קמינסקי
סקירת אלבום-אוריאנה שפי/ תומר פישר
יש דברים שקורים בעולם. לפעמים המטרה שלנו כיוצרים ועכשיו אני מדבר כמוסיקאי, הוא לספר אותם נכון בצורה מעניינת. המפגש הזה קרה לי עם האי.פי. המפתיע של אוריאנה שפי שמכיל לא פחות מחמישה שירים שכל אחד מהם הוא סטורי טלר בפני עצמו. מה שקסם לי במוסיקה של אוריאנה, שהיא נשענת על מחוזות רחוקים. בשיר הראשון, מצב מקוון היא חוזרת לעצמה במקצב סיקסטיזי ומבקשת שהיא תפתח קצת יותר את הפה ותשאיר לה מקום קצת בשבילה. כי היא עסוקה וגם לה יש חיים. המוסיקה זורמת ומגיעה דרך הכנות שלה.
https://www.youtube.com/watch?v=xp-PKCerVdQ
היא מגיעה במקום יותר קרוב ללב בשיר הבא, העלה האחרון. זה גם היה הסינגל הראשון שהוציאה לרדיו. התאהבתי בו מיד. המלודיה שלו קצת מתחכמת, אבל פשוטה להפליא. בלי משחקים, בלי הפקה מורכבת, רק עם הרכב צנוע של תופים, בס, גיטרות ופסנתר. אורי בן צבי מפליא בסולו גיטרה אקוסטית נוגע במיוחד. שיר אהבה שמצליח לרגש. יש מקומות יותר מוארים וקצת יותר חשוכים.
https://www.youtube.com/watch?v=50wP3IKT3bg
השיר השלישי חוזר לרוק'נרול במקצב מידטמפו על אישה שתמיד נשארת מאחור, עומדת מאחור בתמונת המחזור, רחוקה מרחק אור. המלודיה הולכת ומסתבכת, לרגע מתיישרת ולרגע בועטת. עובד אפרת הוא מי שלקח על עצמו את תפקיד המפיק ועושה את זה בצורה רגישה ונכונה. לאוריאנה אין קול גדול, אבל לפעמים לא צריך יותר מטקסט ומלודיה שמשתלבים נפלא. לקראת הסוף, היא חוזרת אל עצמה, אל המעיין הפנימי שלה.
"אין ייאוש בעולם כלל", כך היא כותבת אבל החיים משתנים ולא תמיד אפשר לדעת לאן נתגלגל הלאה. כך יוצא שהעולם הדתי מתערבב עם העולם הפנימי והיא מגלמת את חיבוטי הנפש שעוברים. החל מהפרטים הקטנים ויש שם דימוי יפה שהיא מנסה להיאחז בקצת אופטימיות. "ירדתי אל המעיין לטבול תפוח בדבש, אבל התפוח נאכל והמעיין יבש".
לקראת הסוף, מתגלה לו שירה הראשון שהוקלט לראשונה על ידי אפרת קולברג. שיר קסום שהתאהבתי בו באופן מיוחד. הפסנתר, הגיטרה החשמלית מאלתרים להם ואוריאנה יושבת שם. הדברים זזים מולה וסביבה, אבל היא יושבת ומקשיבה. רושמת בציפייה ומחכה להשראה.
