בסד

פרשת ואתחנן/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

בפרשתינו משה מספר לעם על תחנוניו אל השם: ואתחנן אל השם בעת ההיא... " אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן" וממשיך: "ויתעבר ה' בי למענכם... ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד ...". שמה של הפרשה, "ואתחנן", מרכז את תמצית הלימוד הרוחני המיוחד לה, ואת המשמעות הגלומה בתחנון שנושא משה רבינו אל השם. כדי להבין משמעות זו, עלינו לברר תחילה מהי תכלית קיומו של האדם בעולמנו, מהן ההשלכות בקיום תכלית זו, ומה השפעה יש לכך על יחסיו של האדם עם השם

תכלית קיום האדם בעולמנו: תיקון חטא אדם הראשון

על פי תורת הסוד, לקיום האדם בעולמנו, תכלית בהירה וברורה: תיקון חטא אדם הראשון. אדם הראשון שהיה נברא רוחני מאוד, חי בגן העדן, השם העניק לו כל צרכיו בקלות, ללא טרחה וללא כל תמורה, אך העמיד לו תנאי אחד בלבד: עשה כרצוני. הציווי האלוקי בכתובים בהיר כשמש : "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב יז) דע לך אדם, אומר השם, אי האכילה מעץ הדעת היא קיום רצוני, אך אם לא תעשה רצוני, מות תמות. מכאן נובעת תכלית האדם היהודי והעם היהודי, המכוונת לתקן בדיוק רב את חטא אדם הראשון. תיקון החטא הוא על ידי שבשנות החיים הקצובות לאדם בעולם הזה, הוא יעשה את רצון השם על פי הכללים המפורשים בתורה. גם עמי העולם צריכים לשאת בעול התיקון על ידי קיום שבע מצוות בני נוח. רק עם סיום התיקון תבוא הגאולה לעם ישראל ולעולם כולו.

זכויות לאדם בתיקון חטא אדם הראשון

מלאכת תיקון חטא אדם הראשון מולידה לאדם זכויות, שמכוחן, השם מבטיח לו טוב קיומי בעולם התיקון. אך עיקר שכר הזכויות ניתן לאדם היהודי בעולם הבא, בעולם הנצח של הגאולה, אליו מכוון התיקון. אדם יהודי המתקיים בעולמנו ואינו עוסק במלאכת התיקון, זכויותיו מועטות, ויש לכך השלכות מורכבות: ראשית, יכול אדם כזה לקבל לעצמו שכר של חיים טובים בעולם הזה בלבד, ללא זכויות משלו לקיום בעולם הגאולה. בנוסף, מכוח הערבות ההדדית בעם ישראל, הוא ישלם, ואחרים ישלמו, בפרקי זמן מסוימים בחייהם, תשלומים בגוף ובנפש עבור אלה שאינם משתתפים בתיקון חטא אדם הראשון. מכאן חשיבות ההשתתפות בנשיאה בעול התיקון וצבירת הזכויות הפרטית והכללית של עם ישראל, המביאה לחיבור ישיר של האדם והעם אל השם, ולתיקון עולם.

משה כמנהיג: תחנון ומתנת חינם מעל התיקון

התחנון הוא תפילה בדרגה הגבוהה ביותר הקיימת. מובא במדרש: "א"ר יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן: שועה. צעקה. נאקה. רנה. פגיעה. ביצור. קריאה. ניפול. ופילול. ותחנונים... ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים". (מדרש רבה על ואתחנן פרשה ב'). כאשר השם נענה לתפילת התחנון הוא מעניק לנושא התחנון את בקשתו כמתנת חינם.

משה, מנהיגו הנצחי של עם ישראל, היה המנהיג הראשון לעשות רצון השם בעולם התיקון, בדרגת קרבה אל השם שאין למעלה ממנה. משה הבין הבנה גבוהה ביותר את ההנהגה האלוקית ואת רצון השם. בכל זאת, היתה פעם אחת ויחידה שבה משה רבינו לא דייק בידיעת הרצון האלוקי והיא, כאשר משה התיר לערב רב, תערובת אומות של גרים שהיו במצרים, להצטרף אל עם ישראל ביציאת מצרים ולשהות במחיצתו. הערב רב הסית את עם ישראל לחטא העגל, וגרם להארכת מסעו של עם ישראל לארץ ישראל. אז אמר השם למשה: "רד, כי שחת עמך אשר העלית ממצרים" (שמות לב ז ) ומפרש רש"י: "עמך" זהו הערב רב שמשה התיר להם על דעת עצמו להצטרף לעם ישראל. כזכור, בעטיו של חטא זה רצה השם להשמיד כליל את עם ישראל אך משה, הרועה הנאמן, התפלל על העם לסליחה ומחילה "ויחל משה את פני ה' לאמר... שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך", (שמות לב יא יב) המשיך בכפרה על חטא העם על ידי הריגת הערב רב שהחטיאו את העם, ועוד הוסיף תחנון אל השם : "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת" (שם, לב). ומפרש רש"י: כדי שלא יאמרו על משה שאינו ראוי להתחנן על העם בבקשת רחמים . רק אז, לאחר התחנון של משה, השם מעניק לעם ישראל חנינה, מתנת חינם, ואומר למשה: "וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם" (שמות לג יט). השם מלמד את משה את סוד יג' מידות הרחמים (שמות לד ו), כיוון שרק יג' מידות הרחמים מסוגלות להביא להמשך קיום הברית בין השם ועם ישראל לאחר חטא העגל. הן מגלות את רחמיו האין סופיים של השם על עם ישראל, למעלה מזכויות האדם העושה רצון השם בתיקון חטא אדם הראשון, למעלה מן הסליחה, המחילה והכפרה על חטאי האדם, בבחינת מתנת חינם הניתנת לנושא תחנון על עם ישראל. נדרשת לכך דרגה גבוהה מאוד של תפילה כתפילתו של מלאך קדוש האומר שירה לפני השם. ואכן "שירה" בגימטריה 515 כמו "ואתחנן", המרמזים לחמש מאות וחמש עשרה התפילות שהתפלל משה אל השם על עם ישראל לאחר חטא העגל. כזה היה התחנון של משה על עם ישראל, ותחנון זה, לקיום הברית מעל חשבון הזכויות של עם ישראל, אכן נענה במתנת חינם: הברית בין השם ועם ישראל ממשיכה להתקיים כי כשמדובר בעם ישראל, עם השם, התחנון קודם לתיקון.

 משה כאדם: התיקון קודם לתחנון ולמתנם חינם

בהיותו מנהיג, השם נענה לתחינתו של משה על העם, לקיים את הברית בין השם לעם ישראל לאחר חטא העגל. אך כאדם, השם לא העניק למשה מתנת חינם להיכנס אל הארץ. דווקא בשל גדולתו הרוחנית של משה, השם הקדים תיקון לתחנון, כי השם העדיף שמשה רבנו כאדם, יתקן את תיקון הערב רב הנצרך לגאולה. לפיכך, אי כניסתו של משה לארץ ישראל , כרצון השם, היא תיקון ענין הערב רב, ולכך רומז הכתוב "רב לך מדבר אלי..." רמז לערב רב. משה עצמו מאשר הדברים באומרו לעם "ויתעבר בי ה' למענכם." משמע: השם נענה לתחנוני עליכם, עם ישראל, בחטא העגל, אך משום כך ,לא נענה לתחנוני האישי להיכנס אל הארץ הטובה. אצל משה כפרט, כאדם, התיקון קודם לתחנון.

סיכום

הפרשה מלמדת אותנו כי התחנון יש לו תפקיד מיוחד כאשר מדובר באחדות עם ישראל. התיחסותו של השם  לתפילת התחנון למען עם ישראל, היא מעל לכל הנהגה אלוקית של זכויות ושכר של הפרט, והשם דוחה מפניה כל כלל אחר. לכן כה חשובה אחדות העם ונשיאה משותפת בעול תיקון חטא אדם הראשון לקראת עולם מתוקן של גאולה. בד בבד יש לזכור כי, כל שהשם נותן לבריותיו הוא נותן בדרך של חסד ורחמים, ואין לדעת מהו חשבון שכר הזכויות  לכן, על האדם לעשות את מלאכתו לתיקון עולם, לדעת את אפסיותו מול האל, ובנוסף, להכיר להשם טובה בלשונות תפילה ותחנון.