שיר:

כִּבְכֹל בֹּקֶר הָרָקִיעַ רוֹקֵעַ בְּגוּפָם שֶׁל הַיְּלָדִים
אֶת אֲרִיגָיו הַתְּכֻלִּים
הַשֶּׁמֶשׁ מַדְפִּיסָה אֶת קַרְנֶיהָ עַל רִיסֵיהֶם
בְּשֶׁקֶט מֻפְגָּן הֵם עוֹבְרִים לָהֶם בַּגַּן
לְלֹא בֶּהָלָה אַחַר שָׂפָה אוֹ מִלִּים
אֲנִי מַשִּׁיל אֶת הַמִּלִּים כְּדֵי לְהִתְקָרֵב
וְלוֹ בִּמְעַט אֶל הַתְּכֵלֶת שֶׁבְּבִטְנַת גּוּפָם
שֶׁנּוֹהֵג בְּתַכְסִיסָנוּת וּמִתְכַּוֵּץ וְחוֹמֵק
כְּכָל שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְלוֹכְדוֹ וּלְרַכְּזוֹ בְּאֶמְצַע הַדַּף
לְאַט לְאַט קַצְווֹת גּוּפִי מֻכְחָלִים
תְּמִסַּת הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלָּה מְחַלְחֶלֶת אֶל תּוֹךְ נְקָבַי
אֲנִי עוֹמֵד עָרוּם מוּל אֲבָרָיו הַמַּבְהִיקִים שֶׁל הַטֶּבַע
כְּדֵי לָבוֹא אֶל הַרֵפִיסַה הַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהּ שׁוּב לֹא אֵדַע כְּלוּם
כָּל הָעִנְיָן הוּא לְהַשִּׁיל מֵעָלַי אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת וּלְהַקְשִׁיב
כְּדֵי לְהַגִּיעַ עַד לְאִוְשָׁה הַחֲלַקְלַקָּה שֶׁל הָאֲבַטִּיחַ
הַמַּתְפִּיחַ אֶת עַצְמוֹ בַּשָּׂדֶה