בסד

פרשת מסעי / צב'יה כהן

אקדמת דברים

התורה הקדישה פרשה מיוחדת לסיכום מסעו הארוך של עם ישראל במדבר לקראת כניסתו אל הארץ המובטחת. הפרשה היא למעשה סיכום מסע, מעין יומן זיכרון תבוני שיש בו פירוט המסע ובחינתו, הערכת המסע והפקת לקחים ממנו, וגזירת הוראות ברורות בתום המסע , איך צריך עם שלם ומאוחד לנהוג כאשר מגיעים אל מקום היעד הנשגב, ארץ ישראל.

פרשת מסעי מעלה שאלה חשובה: מהו המסע שלנו כעם וכפרטים בעולם הזה ? מהי תכלית הקיום שלנו כעם ישראל בארץ ישראל?  

על  הפרשה

פרק לג' בספר במדבר נפתח בפסוקים א' וב' כך: "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם". פסוק א' מצין את מקום המוצא ממנו יצא עם ישראל למסע, ארץ מצרים, משום שהוא הפוך לחלוטין  ממקום היעד אליו יגיע עם ישראל בסוף המסע. בפסוק ב' נאמר בתחילתו  "מוצאיהם למסעיהם" ובסופו "מסעיהם למוצאיהם". שואלים המפרשים מה פשר החילוף בפסוק. התשובה היא, שכאשר יצא עם ישראל ממצרים, הוא יצא מנקודת מוצא נמוכה מאוד. זו היתה נקודת מוצא שביטאה גלות, עבדות של הגוף והנפש, ושפיפות רוחנית. לעומתה, ארץ ישראל, הארץ המובטחת אליה צפוי העם להגיע בסוף המסע, היא ההיפך הגמור ממצרים. היא מקום שיש בו רוחניות גבוהה בהיות ארץ ישראל ארצו של השם, והיא המקום בו עם ישראל מסוגל לקיים חיבור רוחני גבוה ותמידי עם השם.  זו תכליתו של עם ישראל כעם השם. אולם, מאחר שיש לעלות עליה רוחנית בהדרגה, צריך היה העם לצאת למסע שתכליתו לימוד, והכנה לקיום רוחני גבוה יותר בארץ ישראל. הלימוד הוא לימוד של כללים רוחניים של האלוקות הניתנים בתורה, הנהגת חיים לעם ישראל בבואו לארץ ישראל.

מסע לימוד בחסד

המסע נכתב בתבנית החוזרת על המילים  "ויסעו ויחנו". ההליכה במדבר היא אמנם מסע לימוד וכבר בו נדרש העם לקיים את לימודו, אך זהו מסע לימוד בחסד ויש בו חניה מלשון מנוחה . החניה מאפשרת לעם להפנים את הלימוד ולהבין איך ולקיים אותו בתבונה בהגיעו אל הארץ המובטחת.

משמעות הקיום של עם ישראל בארץ ישראל

כפי שהגוף של האדם מהווה בית לחלק הרוחני של האדם, כך ארץ ישראל היא הבית לרוח המאוחדת  של עם ישראל לשם קיום תכליתו. קיומו של העם כעם מאוחד בביתו הרוחני , מצריך שהעם יתאחד תחת הכללים הרוחניים שנמסרו לו מהשם במסעו . דרך האחדות הרוחנית מבטיחה אם כן, את קיומו המעולה של עם ישראל,  רוחנית וגשמית, בארץ הבית שלו כפי תכליתו. מכאן גם המושג "עולים לארץ"  שכן הכניסה לארץ ישראל משמעה, כאמור, עליה רוחנית .

בין דרך ליעד ושימור הישגי המסע

יש הבדל בין קיום הלימוד הרוחני בעוד העם במסע, לבין קיומו כאשר העם יגיע למקומו המובטח. דרגת קיום הלימוד הרוחני שונה. נזכיר, לשם הדוגמא, את ההבדל בין הדרך בה נאבק היישוב היהודי על המדינה היהודית טרם הקמתה, לעומת הדרך בה אנו משמרים כיום את קיומנו כעם, במדינה קיימת. הקמת המדינה היא בבחינת סיום המסע והגעה אל היעד הרצוי, היא העניקה כוח קיומי רוחני גדול לעם, ועם הקמתה קטנה תחושת האיום על קיומו של עם ישראל כעם. כך גם  בתום המסע הרוחני. בארץ המובטחת, על עם ישראל לעמוד על המשמר הרוחני של ההנהגה האלוקית שניתנה לעם ישראל, תוך סילוק האלילות כתהליך קבוע.

יש לזכור תמיד כי אין מצב של ריק רוחני. במקום שמתרופפת ההנהגה הרוחנית האלוקית ושוכחים מעט מן הלימוד, נכנסת האלילות, שמהותה להשכיח מהעם את תכליתו הרוחנית ואת ההנהגות שלמד. בדיוק כפי שצבא ההגנה לישראל שומר על גבולות המדינה ללא פשרות, כך גם שמירת הגבולות הרוחניים של עם ישראל כעם, מצריכה שמירה ודריכות תמידית. לצד המאמץ היומיומי הזה, קיימת השאיפה לחיי שלום ושלווה. לשם כך, רצויה הכרעה, בכל דרך. כך גם רוחנית, עם ישראל מייחל להכרעה בין האלוקות לאלילות, שלאחריה יבואו ימי שלום ושלווה, היא הגאולה הצפויה באחרית הימים .

סיכום

מסעו של עם ישראל במדבר הוא, אם כן, לא עוד רשימת מקומות ביקור טכנית, כפי שנדמה, אלא תיאור מסע חשוב של עם שלם, לאחדותו הרוחנית תחת ההנהגה האלוקית, ולקיום תכליתו כעם במקום המיועד לו, בארץ ישראל. המסע הוא ממקום חסר רוחניות אל מקום רוחני גבוה. בתווך, בין שני המקומות ההפוכים הללו מתקיים מסע ארוך של לימוד והכנה כהנהגה לחיים. כל מקום ביומן המסע צריך להזכיר לעם ישראל את הלימוד הרוחני שלמד בו.  

יש לראות בקריאת פרשת מסעי חלון רוחני בזמן, המסוגל לסדר לכל אדם את המסע האישי שלו בעולם הזה ,כחלק בלתי נפרד מן המסע של עם ישראל. לא לחינם נקראת פרשת מסעי בתקופת בין המיצרים (לשון מצריים) כי תקופה זו, גם היא, מעין מסע מצומצם של לימוד והכנה רוחנית לקראת הימים הנוראים בתשרי