בס"ד

פרשת מטות / צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת מטות עוסקת בכמה עניינים. תחילה בציוויים בעניין נדרים והתרתם, ובהמשך בבקשת השבטים ראובן גד וחצי המנשה להישאר בעבר הירדן. אני מבקשת דווקא להתרכז בעניין מורכב נוסף בפרשה והוא, הציווי האלוקי למלחמת נקמה ושמד במדיינים .

הפרטים הצריכים לנו מן הפרשה

כזכור, מבקש בלק ממכשף הדור, בלעם, לקלל את עם ישראל, מתוך ידיעה שניצחון  רוחני נגד עם ישראל יביא לכיליון העם. בדרך נס הופכות קללות בלעם לברכות. בכל זאת, בלעם נותן לבלק עצה חשובה: כדי לגבור על עם ישראל ולכלותו תפגע בו פגיעה רוחנית אחרת. שלח לו את הנשים המדייניות שיפתו את הגברים בפיתויי הזימה לעבודת האלילים והן כבר יעשו את עבודתן נאמנה. עצה זו גלויה כמובן להשם והוא חושף אותה למשה  בפסוקים יז-יח : "צרור את המדיינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם המכה ביום המגפה על דבר פעור" ומפרש רש"י: המדיינים הפקירו את בנותיהם לזנות כדי להטעות את עם ישראל אחר פעור. למטרה זו אף לא הססו לגייס את בתו של איש חשוב במדיין. ברור לכן, כי מדובר בתוכנית נכלולית ומחושבת היטב של המדיינים לפגיעה רוחנית בעם ישראל כדי לכלותו. על זה השם לא סולח ואת זה הוא לא שוכח. בעקבות זאת ניתן לעם ישראל הציווי האלוקי לצרור את המדיינים דהיינו: לראות בהם אויבים גמורים, ולצאת למלחמת נקמה בהם.

עם ישראל מקיים את הציווי האלוקי ללא היסוס. כל מטה (שבט) מנדב מקרבו אלף לוחמים, אליהם נלווים מלבד כלי המלחמה הרגילים, גם כלי מלחמה רוחניים החשובים לניצחון במלחמה: אלו הם כלי הקודש וחצוצרות התרועה. הם נשלחים לשדה הקרב בידי פנחס בן אלעזר הכהן שקינא קודם לכן את קנאת השם והרג את זמרי ואת המדיינית. עתה עומד פנחס בראש חיל החלוץ להשלמת משימת הנקמה במדיינים.

לאור האמור יש לשאול: האם הדברים המתוארים בפרשה הם הצדקה ראויה למלחמת נקמה? הרי פנחס כבר נקם את נקמת השם. אם כך מה הטעם לנקמה בעם שלם? מהן הנסיבות המהוות ככלל הצדקה ראויה למלחמת נקמה?

שבת יום הכיפורים 1973. כילדה, זכור לי המראה המדאיג שראיתי ממרפסת ביתנו:   ביום המלא בהדרת קדושה, מתפללים השרויים בצום, עטויים בטליתותיהם, יוצאים מבית הכנסת הסמוך ועולים על קומנדקרים צבאיים. מלחמה בפתח. התחושה היתה שמשהו גדול ומפחיד קורה ולא ידוע מהו.

בהקדמה לספר המחקר שלו על מלחמת יום הכיפורים (הג'יהאד של סאדאת, הוצאת מלצר בע"מ, 2015)  מבהיר סא"ל בדימוס שמעון מנדס כי תבוסת הצבא המצרי ב-1967 הותירה פצע פתוח ומדמם בגאווה הלאומית המצרית. ולכן המטרה העיקרית של סאדאת ביוזמת המלחמה שלו, הייתה להנחיל לישראל תבוסה צבאית כואבת יותר - לגרום לה השפלה כזו שתגמד את התבוסה המצרית לכישלון צבאי זניח. במילים אחרות , מלחמת יום הכיפורים, בעיני המצרים, היתה סוג של מלחמת נקמה בישראל . זו היתה מלחמה שמקורה ברגשות הכעס והעלבון בעקבות ניצחונה המזהיר של ישראל במלחמת ששת הימים, וברצון המצרי להשיב את האדמות שנכבשו בכוח המלחמה. לא הצליח לו לסאדאת נגד עם ישראל ומזל שכך.

אם כך מהו ההבדל בין המלחמות? למה מלחמת הנקמה במדיין הצליחה ולעומתה, מלחמת הנקמה המצרית ביום הכיפורים כשלה בהשגת מטרת הנקמה?

התשובה נעוצה במקור הרוחני ממנו נולדת מחשבת הנקמה. הנקמה אותה רצה סאדאת להשיג היתה נקמה שמקורה בנפש האדם, ברגשותיו ובמחשבותיו. היא התבססה על העלבון הצורב שחש העם המצרי בניצחון ישראל במלחמת 1967. להבדיל ממלחמת הנקמה של עם ישראל במדיין, מלחמות נקמה שמקורן בנפש האדם אין להן כל הצדקה ומחירן היקר משולם בחיי אדם.

לעומת זאת, כאשר עם שלם מתכוון לפגוע פגיעה רוחנית בעם ישראל ולכלותו, זוהי פגיעה חמורה ביסוד האלוקות המונותאיסטית. זוהי פגיעה רוחנית המכוונת כנגד המחשבה האלוקית.  ניסיון הפגיעה הרוחנית בעם ישראל הוא חלק מן המאבק בין שני כוחות רוחניים משני צדי המתרס: הכוח הרוחני של האלילות אל מול זה של האלוקות. או אז ניתן הציווי האלוקי שמקורו הוא במחשבה האלוקית הנשגבת לנקום במדיינים ולהשמידם, למעשה להשמיד את כוחה של האלילות. וחשוב להדגיש: הציווי למלחמת נקמה משמעו שהשם נלחם ונוקם באויבי ישראל, ועם ישראל הוא כלי שרת בידי השם במלחמה הזו. אם כן , רק כאשר  הציווי למלחמת נקמה מקורו אלוקי משמע הוא תולדה של המחשבה האלוקית הנשגבת, רק אז נוצרת ההצדקה היחידה והנדירה, יש לומר, לקיומה של מלחמת נקמה. מלחמה כזו, ורק כזו, היא מלחמה שאין בה מחירי שכול, ההצלחה בה מובטחת, והיא שומרת על עם ישראל מאוחד תחת הציווי האלוקי.

לפנינו אם כן סיפור מיוחד על מלחמת נקמה כציווי אלוקי.  זוהי מלחמה ששורשה  הרוחני מבטא מאבק רוחני גבוה על דרך המחשבה המונותיאיסטית. עם ישראל הוא הכלי להגשמת האלוקות המונותאיסטית היהודית ורק כאשר מדובר ברצון של עם שלם אחר לפגוע פגיעה רוחנית באלוקות הזו, על ידי פגיעה רוחנית בעם השם- רק אז יש הצדקה למלחמת נקמה.