צילום: ענת גרי לקריף 
ערב של בזאר וספרים / גבריאלה מורז

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעיר הזו וקריותיה שפעולות התרבות, האמנות, הספרות וכל דבר שיכול להרחיב את הדעת ולהרהיב את העין והאוזן, רוחשים ומתרחשים בה.

בבית הכט (בית רוט/שילד לשעבר), המקום בו מתקיים, חי ונושם יצירה "תיאטרון הסטודיו". במקום זה שאנו נוהגים לקרוא לו 'המחתרת', אנו נפגשים לקרוא שירה, פרוזה, ולדבר על יצירות חדשות ןעך אךה הנולדות ומתהוות.   במקום הזה יזמו שניים מאושיות התרבות של חיפה – טל איפרגן ויונתן שוורץ (מתיאטרון הסטודיו) אירוע שלא היה מבייש שום מטרופולין המתיימרת להוביל את נוף התרבות שלה.
כבר שנים אחדות שמתנהל מפגש ספרותי – שירה בעיקר – בקומה 1- של בית הכט. מנצחת עליו בקול רגוע אך תקיף – טל איפרגן המשוררת, הסופרת, העורכת והמנחה. קוראים לזה "מילה במחתרת".
באותו מבנה בדיוק – שתי קומות מעל – מתנהל תיאטרון הסטודיו בהנהלתו של יונתן שוורץ. בית ספר למשחק, סדנאות למשחק, הצגות, אירועים מוזיקאליים וכהנה וכהנה. הכל באיכויות מקצועיות לעילא ולעילא.
האירוע התחיל בבזאר למכירת ספרים – מיני פיצוי על יריד הספרים הנהוג בשבוע הספר העברי שלא התקיים השנה בחיפה. קיבלנו שולחנות קפה חינניים, מכוסים במפות דמויות קטיפה ועליו כל אחד ערך את יצירותיו כאוות נפשו. אנשים הסתובבו בין השולחנות, שאלו שאלות, התעניינו – ממש תחושה של יריד ספרים. גם אנחנו שהצגנו,  הסתובבנו בין השולחנות, החלפנו חיוכים, חיבוקים, דיברנו על היצירות שלנו בגאווה רבה אך לא בגאוותנות.
היתה מוזיקה ברקע את הדיסק החדש "עוד קו אחד" של ענת גרי לקריף. המזנון עמד לרשתנו בשרות מחוייך של חנה, אמא של יונתן והאווירה היתה כמעט ביתית.
למרות שרובנו לא הכרנו את רובנו, היתה קולגיאליות וסוג של אחדות באוויר.
בשעה 20:00 התחיל החלק האמנותי של האירוע: בזה אחר זה עלו משוררים, סופרים, שחקנים, זמרים, מלחינים ומבצעי שיריהם. הביטוי "קיבלו במה" בהחלט יכול לבוא כאן במקום. מחיאות הכפיים שהידהדו באולם הקטן והאינטימי הוכיחו בעליל שזה קהל חם, אוהד ונהנה.

את מהלך המופע הנחו לסירוגין טל ויונתן ומצליל קולם היה קל להבין שאף הם נהנים מאד. היכרנו ונחשפנו לחומרים חדשים, ס פרים נפלאים מכל הסוגים, הצגות חדשות העומדות לעלות בסטודיו, קראנו, הקשבנו ו בעיקר  נהנינו מערב עשיר ומיוחד מאד.