סימפטיה לשטן/ פרופסור אלן נדלר מאנגלית: ראובן שבת
בזיכרון הקולקטיבי היהודי הוא תופס מקום של קלון מסוים. הוא היה סוטה מין, התחזה למשיח, שרלטן , ובמובנים רבים גם "זיקית". הוא היה יהודי משומד שחי בפולין במאה ה18 ושמו היה יעקב פרנק
ביחד עם חסידיו הוא הצליח לחולל בשטח הנרחב של מחוז פולודיה בפולין כאוס גדול.
חוט אחד מקשר באופן עקבי בתיאולוגיה המבולבלת של יעקב פרנק. עיקרה של זו היא התפיסה המעוגנת כביכול בפרק 32 בספר בראשית ועל פיה- "יעקב חייב להתקרב לעשיו,". כלומר לפי פירוש אפשרי לכך הגאולה הסופית תגיע רק "על ידי הדרך של אדום ", כלומר, רק לאחר ההמרה של היהודים לנצרות.
תחת המסווה הזה יעקב פרנק וחסידיו בצעו מגוון של מעשים מזוויעים כאשר שלושה מהם היום בולטים במיוחד : הכנסת טקסים מיניים ביזאריים לתוך התנהלות התפילות שלהם.; עידוד החרמת התלמוד על ידי על ידי הרשויות הקתוליות. והדבר המסוכן ביותר אישור צדקת עלילות הדם כלפי היהודים בפני בתי הדין של הקתולים בפולין.
הבנת מעלליו אלה של יעקב פרנק מצריך קצת רקע. ההשראה של פרנק נבעה מהיכרותו עם תורת משיח השקר שבתי צבי (1626-1676). שבתי צבי היה נערץ מאוד על ידי יעקב פרנק .
חסידיו של שבתי צבי הסבירו את ההתאסלמות שלו בכך שהוא תיקן בכך למעשה את השברים הקבליים. כך שבאמצעת כפירה מחויבת אפשר היה להוציא אל הפועל תיקון.
יעקב פרנק מצידו לקח את ההסבר הזה לתהליך חסר תקדים בעיקר בהקשר הארוטי שלו...
בערב שבת, 27 בינואר, 1756, בכפר קטן בשם לאקנרוניה, בפולין. נאספו תריסר מחסידיו של יעקב פרנק בביתו של שבתאי מקומי שכונה "הרב".
שם הם ערכו טקס ביזארי שבו היו מעורבים עירום , ריקוד, שירה אקסטטית. לדברי עדי ראייה, הגברים לבשו צלבים, אשר שרפו לאחר הטקס, ובוצעה בו גרסה של טקס סעודת האדון הנוצרי עם לחם "היין של הנידון." ,
אשת "הרב", הופשטה בטקסיות, עיטור נזר כסף נלקח מהחלק העליון של ספר תורה, והונח על ראשה כאשר הגברים רקדו סביבה, למול יעקב פרנק שהמתואר מדבר על כך "שנישק אותה כמו מזוזה".
בסופו של דבר, פקידי הקהילה היהודית פרצו לבית, היכו את הנוכחים וכלאו כמה מאנשי הכת. הקהילה עצמה הוציאה נגדם כתב נידוי.
התקרית-השנייה הייתה שריפת התלמוד. מאוחר יותר באותה השנה-התעוררה מתוך ויכוח ציבורי בין החסידים של פרנק ומתנגדים שלהם במחוז פודולסק' בפולין. באותה עת שהה יעקב פרנק בסלונקי. הפרנקיסטים הציגו את טענותיהם בפומבי, ואלו זכו להגנה משטרתית מקומית, ובהם נאמר בין השאר כי "התלמוד מלא קללות שערורייתיות נגד אלוהי הנצרות".
האירוע השלישי התרחש בספטמבר 1759 התקיים בקתדרלה של פודולסק' ובה התקיים פולמוס שבו נאמר על ידי הפרקינסטים כי "התלמוד מלמד כי היהודים זקוקים לדם נוצרי על מנת להשתמש בו לצריכהם"
השיא של האירוע היה טבילתו של יעקב פרנק בפני מאות רבות של מאמיניו.
אלא שמעשה זה רק פגע בו. שכן רשויות הכנסיה שפתחו בחקירה גילו כי יעקב פרנק התאסלם למעשה כבר קודם לכן ולכן בסופו של דבר כלאו אותו בעיר צ'נסטוחובה שהיה אתר קדוש לקתוליות בפולין.
יעקב פרנק נכלא ל13 שנה. לאחר שחרורו אימץ פולחן של מיניות דתית שבו "מרי הקדושה", היא חלק מתיאולוגיה של פריצות מינית. את התפקיד הזה נתן תחילה בידי אשתו חנה ואחר כך בידי בתו איב, שעל פי העדויות הכתובות הייתה בעלת יופי מסנוור.
פרנק אסר על חסידיו להתאבל על מות אשתו והאבל האישי שלו כלל מציצת שדיהן של שתיים מנשות תלמידיו הקרובים. מה שגרם לאחד מהם לקפוץ מהטירה שבה חיה הכת.
יעקב פרנק נפטר בשנת 1791 בארמון מפואר שנקרא אופנבך ושכן על גדת הריין. הוא זכה להלוויה מפוארת על ידי חסידיו. אבל במהרה התפרקה הכת כאשר חלקה הצטרך לשרידי השבתאות שנותרו בפולין ואחרים התאלסמו או חזרו לחיק היהדות.
בשנת 1791 לאחר מותו, רוב חסידיו חזרו לשורות הפולניות השבתאית או השלוחה טורקית-המוסלמית שלהם, דונמה. באשר לשאר, הם הוטבלו מרצון בלבוב,אחרים עברו בסופו של דבר לוורשה, שם בתוך כמה דורות הם נטמעו כליל בחברה קתולית ששמרה בקושי רמז או זכר למוצאם היהודי.
מחקרו המעניין של פרופסור פאבל מייאסקו מצליח לשפוך אור על דמותו המורכבת של יעקב פרנק.
אחת ממסקנות המחקר הינה כי יעקב פרנק היה היהודי הפולני הראשון שהעז לשבור מחיצות לאומיות בנות מאות שנים ולרמוס גבולות דתיים מקודשים . במעשיו אלו הוא היה למעשה עקבי לחלוטין.
ברם, הפרנקיסטים נרדפו בדיוק על ידי היהודים באותם אמצעים שהיהודים נרדפו בעצמם. כך ישנה השערה שחלקם נרצחו בידי יהודים אחרים וכו'. במקרים אחרים הם עודדו את הרשויות הנוצריות לרדוף את הפרנקיסטים ולדאוג אפילו להתנצרותם.
הטיעונים האובייקטיבים במחקר מתאפיינים בניתוח מפורט של הנסיבות. מזרח אירופה של המאה ה-18. על צמיחתם של תופעות של נוכלות ושרלטנות רוחנית. ותנועות רוחניות פסווידו משיחיות כמו האלכימאים, הבונים החופשיים ועד רודף הנשים השערורייתי ג'אקומו קזנובה שהיה לו ככל הנראה קשר קרוב עם בתו על יעקב פרנק, חוה.
למרות זאת ועל פי המחקר, יעקב פרנק עמד על זכותם של היהודים, בין אם חסידיו ובין אם לא ללבוש פיאות ולגדל זקנים. להימנע מנישואי תערובת ואכילת חזיר וכו'.
בתקופה הרב תרבותית בת ימנו. המאופיינת בין השאר גם בתפיסה א-גנוסטית. אבל גם בבליל מדהים של טשטוש גבולות תרבותיות ולאומיות אפשר בהחלט לשאול שאלה מתבקשת לאור כל זאת והיא האם יעקב פרנק, לא היה בעצם, לטוב ולרע, ובמובנים רבים. סמן נבואי בלתי מכוון, אבל קיים בהחלט , של התקופה שלנו
*אלן נדלר הוא פרופסור לתיאולוגיה .
