ההצגה החטופים במרכז דוהל/ מארי רוזנבלום 

תארו לכם קהל מתלהב  בהצגה שנוכחים בה כמאתיים איש,  מוחא כפיים, שר, מדבר ומשתתף  באופן פעיל לאורך כל ההצגה. בהתחלה עוד ביקשתי משכני מימין ואחר משמאלי, לא לשוחח בשעת ההצגה אבל הבנתי שזו ההצגה  וזה תוכנה, רגישות גבוהה של יוצאי תימן וצאצאיהם.

כזו הייתה ההצגה "חטופים",  שאותה כתב, ביים וגם משחק בה בתפקיד ראשי  יואב לוי.

יואב לוי העלה דרמה טראגית כואבת על הילדים החטופים. תוכנה של ההצגה היה ידוע מראש. היו בו קטעים מצחיקים ומולם קטעים נוקבים, כואבים.

לרגע שכחתי שעדיין אין אנו  יודעים הרבה  על הילדים החטופים שכן במציאות, בהווה, הכל נותר בינתיים חסוי.

בהצגה לעומת זאת,  הכל פתור. חוויה טעונה מאוד. הבטן מתכווצת והכאב שבתוך הלב אדיר. יואב לוי החליט לספר את הסיפור שלו על חטיפת הילדים מבתי החולים, ייתכן והוא צודק ואולי לא.

בהצגה אתה חש כי כיום הכל ידוע וגלוי ולוי רק מנכיח אירוע שהוא אמיתי שאכן התרחש. הקהל האוהד  מאוד דיבר ואישר את כל אשר התרחש על הבמה.

המחזה דן בפרוקה של משפתחה תימנית בעקבות מותם של שניים מבניה התאומים, התינוקות, בעת היותם מאושפזים.

על פי המחזה ,ישראל דאז הייתה כמדינת עולם שלישי, ללא  הרבה ערכים של זכויות וחופש   ועם הרבה אפליות.

בד בבד ההצגה פותחת גם  אשנב  ססגוני להווי התימני, מאכלים, מוזיקה, תלבושות, רגעי צחוק והרבה כאב.

לסיכום  החטופים היא דרמה נטורילסטית, כואבת וטעונה, המבקשת לחשוף מצב קשה ומורכב שגרם לטרגדיה בחייהם של רבים.

אין ספק שהיא אכן מאירה מצב זה באור מעניין , מקורי ומיוחד במינו.

החטופים:

כתיבה: יואב לוי

בימוי: יואב לוי

יעוץ אמנותי: שלמה טולדו

משתתפים: יואב לוי. שלמה טולדו. דינה חרדון. כוכי ישעיהו-שוספי. עדי היבה( טמסוט)