פעימות העראה/ אלישע פורת

 

כֵּן, זֶה הָיָה פֶּתַע-חִשְׁקֵךְ שֶׁהִתְלָהֵט.

הוּא הִתְאָרַח אֶצְלֵנוּ, בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

אוּלַי דִמְיַּנְתְּ לָךְ שְׁלִישִׁיָה,

אוּלַי הָיְתָה זוֹ סְתָם

הָעָרִיצוּת הָעַקְשָׁנִית שֶׁל הַמַּחְזוֹר.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים חָלְפוּ מֵאָז,

הַכֹּל כְּבָר הִתְקָהָה, וְגַם נִמְחָק.

אֲבָל אֲנִי עוֹדִי זוֹכֵר אֶת

הַטִּלְטוּל הָעָז שֶׁנֶאֱחָזְנוּ בּוֹ.

אֶת הַצְּלָלִים שֶׁלָּנוּ  שָׁם, מְרַצְּדִים

עַל הַמָּסָךְ שֶׁל הַתִּקְרָה הַבְּהִירָה

בִּפְעִימוֹת הַעֲרָאָה אִלְּמוֹת, חֲשָׁאִיוֹת.