מאמר:
מרחבי שותפות איכותיים ביחסים בכלל ובעבודת צוותים בפרט/ ד"ר ברכה קליין תאיר 

מה שידענו ופיתחנו ביחסים ובעבודת צוותים, איננו רלוונטי למציאות החדשה!!!

בבריאה כולה אין דבר חוץ מיחסים. הם מציגים מכלול של: Tomorrow – Organization – We – Self Creation (TOWS). כדי לברוא מחר חדש...אדם חדש...ארגון חדש...צוות חדש....הצלחה חדשה  (היום יותר מתמיד אנחנו זקוקים לחדש...), יש לקחת בחשבון את כל 4 המערכות האוטופואטיות שאנחנו פועלים בתוכן.

כול מחר, ארגון, צוות, אדם, נוצרים, מתקיימים, מתפתחים, צומחים, משתנים ביחסים ביניהם בו זמנית, בדיוק כפי שצליל מוזיקלי נוצר במפגש בין שני רטטים. יחסים הם קו שמחבר בין שתי נקודות מוצא או יותר ויוצר הדהוד = השתקפות = השלכה = השפעה = תקשורת = למידה = תנועה. כול קו שנוצר הוא חלק מתוכנית גדולה לאבולוציה, אשר מפגישה לפחות שני דברים שמשקפים את הנדרש תיקון, לימוד, העצמה. אין בריאה – יצירה – עשייה אלא בתוך יחסים. דבר או ארגון או זוגיות למשל, אינם יכולים לממש את עוצמתם לבד. לכן יחסים בכל המערכות שלנו הם בית ספר לאבולוציה מואצת – ממד של מבחן.

בתוך יחסים אנחנו חושפים את פנינו הרבים שדורשים התכללות כפי שהם משתקפים אצל האחר; בתוך יחסים אנחנו מגלים את הרצונות האנוכיים שעלינו להתמירם ולהכלילם עם רצונות האחר; בתוך יחסים אנחנו מגלים כי אנחנו תופסים את האחר כמערכת של זהויות (תכונות, מראה חיצוני) שבאות לשרת את ניצחוננו במשחק האינטרסים, המאבקים והתועלת האישית ולהחליפה בראיית האחר כמהות אור; בתוך יחסים אנחנו מגלים את ה"אויבים" שהם המורים הכי גדולים שלנו לאבולוציה ("נערי מעלית"). בתוך יחסים אנחנו מגלים תודעות שונות, הפוכות, מנוגדות שעלינו ללמוד לאחד ביניהן לכדי קואורדינטה אחת. אנחנו זקוקים לניגוד כדי לראות צורה (מערכת יחסים בין אור לכלי). "תמיד מסמר אחד יוצא על ידי מסמר אחר" ("ספר הידע", 52/506). עלינו תמיד לכבדם על העבודה שהם עושים עבורנו ולהכיל באהבה את ההתנסות (להכליל פנים).

רק כאשר נבין כי מרחב היחסים הוא צלחת שפע שמזינה את בעלי החסרונות (הרעבים), אנחנו נשקיע מאמצים בשינוי צורת היחסים ולא נשקיע בשינוי בני אדם.

עד כה חווינו יחסים שניזונו משני ארכיטיפים נוגדים: ארכיטיפ השבט שתיעל את היחסים לתועלת השבט באופן שלעיתים פגע ביחידים (הפכו לכלי שרת), וארכיטיפ האינדיבידואל שתיעל את היחסים לתועלת אישית ואגואיסטית. ארגונים ואנשים, לאורך שנים, השקיעו ועדיין משקיעים מיליארדים על מנת לפתח יחסים שמועילים או "לשבט" או "לאינדיבידואל". משקיעים מאמץ וזמן כדי לטוות איזה חוט פיסי של חיבור על מנת לייצב קבוצה. לרוב, ההתמקדות היא בשינוי בני אדם.

 שני ארכיטיפים אלה אינם אפקטיביים יותר במציאות החדשה שמצרה את נתיבנו, שטוחנת אותנו עד דוק, שמשייפת את חספוסנו, והכול למען נתעורר ונטפס אל עבר ממדי מציאות חדשים. על מנת להשתנות, ליצור, להביא השראה, להצליח אחרת, על כולנו לטפס אל עבר הקומה ה-100. על-כן, את פירמידת הקיום שלנו מאפיין ארכיטיפ חדש: UNITY = קודקוד הפירמידה, השגת תכלית ומטרות נעלות. כדי להשיגן בפחות זמן, מאמץ ומשאבים, עלינו להתמקד תחילה בהשגת We = מרחב שותפות של אנחנו...להיות בעלים של ולא על...שדה מגנטי של עוצמות מוח...פלטפורמה מוכללת ומרוכזת לטיפוס. ה-WE  הוא בסיס הפירמידה שבמרכזה נטוע עוגן עמוק שורשים שהופך להיות סולם הטיפוס אל עבר קודקוד הפירמידה. כדי להשיג תכלית זאת האמונות, הכוונות, הרצונות של כולנו חייבים להשתנות מתועלת לשבט (US) או לאינדיבידואל (I), תמיד האחד על חשבון השני, לתועלת 'לטובת המכלול' (WE). זה תיאור של כוללות במקום של קבוצה.

6 ערכים בונים את מרחב השותפות ביחסים שהם WE (המרחב בין היקף המעגל לנקודה שבאמצע). במרכזו של המרחב נמצאת הנקודה שמשקפת את איכות ועוצמת ההתכללות  WE  של כל השותפים. כלומר, את איכות ועוצמת חיבור כול השותפים אל התכלית המהותית שהיא ליצור יחסים של WE  ולא של US  או I + התכלית הפונקציונלית (תוכנית, תקנה, כמיהה, מטרות שנכנסות למעגל ומפעילות את המרחב, בדומה למעגל חשמלי שמאפשר אור). מידת החיבור המהותי והפונקציונלי של כול אחד מהשותפים אל הנקודה במרכז, כך מידת איכות מרחב השותפות ועוצמתו כפלטפורמת טיפוס אל עבר קודקוד הפירמידה = שדה מגנטי עוצמתי. כך הפנים והחוץ מתקרבים והכול הופך לשקוף ועוצמתי. במידה ולא כול השותפים מחברים את מלוא השרשרת שלהם אל הנקודה שבמרכז, המרחב ניזוק ועוצמתו מתערערת.

ערכי מרחב השותפות WE:

• השתייכות/נאמנות לתכלית, לנקודה שבמרכז/תודעת משימה/החיים הם הלקוח היחיד (יחסים רקורסיביים). כל העוצמה הקוסמית נמצאת בנקודה במרכז!!! על מנת שנוכל למשוך וליהנות מפירותיה, עלינו לבנות מרחב שהוא שווה ערך בעוצמתו. לכן לבד, אף פעם לא נצליח להתחבר אל עוצמה זו. כל פעם שאנחנו לא בהתכללות, אנחנו מפסידים. אנחנו מפחיתים את עוצמת הטיפוס שלנו.
• מחויבות למכלול/ קבלה-כבוד-אהבה תודעתית/התכללות הרווח היחיד. להיות Co-active - למתוח את השרשרת שלו לנקודה במרכז ובכך, להעצים את פלטפורמת הטיפוס. דורש איון האגו (ייחוס עצמי).
• אחריות לנתיב האישי בלבד/נתינה/אהבה תודעתית היא העתיד היחיד (אוטונומיה). אף אחד לא יכול להתערב בנתיבו של האחר, אחרת שליליות שולטת.
• אמון/כנות/ביטחון/חיבוק הכישלון. נכונות לפלרטט עם אי וודאות ולשלם מחירים. א.מ.נ. = אמונה, אמינות, נאמנות, אמנות, אמון (ייחוס עצמי).
• תקשורת כנה ושקופה, האומץ לומר את עצמו (יחסים רקורסיביים).
• השתנות/למידה/צמיחה והתחדשות העסק היחיד (יחסים רקורסיביים).

מכאן שבמרחב שותפות ביחסים, בעבודת צוותים וכד', אין צורך לטוות קשרים או להשקיע בשיפור אנשים, אלא פשוט לקחת אחריות על תכלית היחסים שהיא הנקודה שבמרכז. ככול שהיא מרוכזת (מוכללת) יותר, כך פלטפורמת הטיפוס, הצמיחה, ההתחדשות וההשתנות עוצמתית ואפקטיבית יותר (הנקודה הינה עוגן שנטוע עמוק - מחשב על – עוצמות מוח). כאשר מתמקדים בתכלית שהיא יצירת יחסים של WE (ולאחר מכן ב- UNITY) ולא באנשים, מצמצמים את המחלוקות ומתמקדים ביצירת פלטפורמה עוצמתית ואיכותית לטיפוס.

"מרחב שותפות" הוא מרחב של הסכמה, של ברית מהות (ברית מילה) ולא של חוזים כמו בקבוצה (ברית לשון). אין זו שותפות עסקית (with) שיש לה אינטרסים אנוכיים, אלא שותפות שמבינה שהכול נמצא בתלות הדדית ואוטונומיה בו זמנית (within), שהכול מחובר לכול, הכול מוכלל בכול, הכול נמצא זה בתוך זה. הכול הוא מארג של יחסים היושבים על חובות הלבבות - "כבוד ליצור האנוש הוא כבוד לאללה"  (אהבה, כבוד, פרגון, שמחה. המלה בפאלי, השפה המקורית של הטקסטים הבודהיסטיים, שאותה מתרגמים כאמון, בדרך כלל, היא סַ דְ הַ א שפירושה המילולי הוא ״להניח את הלב על״. סדהא זה למסור את הלב למשהו, או להניח את הלב על משהו. המשמעות יכולה להיות מאד מגוונת, כתלות בדבר עליו נניח את הלב או באיכות בה ניתן את ליבנו. לכן, האמון יכול להתבטא במספר דרכים שונות), שיוצרים ביחד רחם מזין, מאפשר, מצמיח = ברית השותפות. בשותפות החדשה קיים רצון חופשי וממושמע להיות בן אדם בין בני אדם; רצון להביא את העצמי העילאי; רצון להביא את האלוהות אל תוך מרחב היחסים כדבק שמאחד שונות לכדי שלם; רצון למלא את חסרונות האחר. כולם הופכים להיות הבעלים של ... (לא בעלים על...) ולכן פועלים לטובת המכלול ולא לתועלת אישית. במרחב זה אין מקום למחשבות פרטניות (אינדיבידואליות), לרצון פרטני, למחשבות נסתרות, לשיפוטיות או לאחיזה בתכנים שמעוררים דיון מי צודק ומה נכון.. כאשר אלה עולים, עולים צרכים במקום רצונות ונוצרת הפרדה; עולים תכנים מתחככים במקום אוניברסליים; עולה תגובה אוטומטית לגירוי במקום בחירה ממקום של חופש.

לאף אחד ביחסים אין בעלות על "מרחב השותפות". האנשים מכוננים את הכלי, מעצבים אותו, מזינים אותו, רואים בו מטרה עילאית, אבל כול אחד אחראי לנתיבו בלבד (לטפל בבעיות האישיות שלו...אוחז בגזר דינו...המבקר מפסיד המבוקר מרוויח), כול אחד הוא פרוסה מהעוגה השלמה. כול אחד מתנהל ממקום של דוגמה אישית. כול אחד הוא המנהיג של קיומו ללא קשר לתפקידו הפונקציונלי. "כול פרח יפרח בחלקתו, בהיותו מודע להזנתו המגיעה מאותה אדמה של פרחים אחרים" ("ספר הידע", 54/529). המשמעות היא שכל אחד מחבר את נתיבו העצמי לציר הוורטקס של מרחב השותפות על מנת להגיע לקודקוד תכלית הקיום – הקומה ה-100. זו התחברות לציר, לנתיב, ולא לאדם אחר.

קונפליקט מתקיים רק במערכת מכאנית. במערכת אוטופואטית אין קונפליקט בין הפרט  למערכת ובין צרכי הפרט לצרכי המערכת!!! כי זה הכול הפנים שלי. בחוץ אין כלום מלבד מראות פניי. אז מה קורה כאשר אני מתנגד לשותף במרחב? הפרתי ברית עם אחד הפנים שלי (לכן כולנו חברה של אחים/אחיות: ברגע ש64 מיליארד תאים שבצעו אבולוציה יוצרים קשר עם עוצמת המוח, הם הופכים למוח תאי. כל תא הוא בעצם מוח קוסמי. הגדולה בלהיות מוח תאי היא. השגת תודעת מהות!!! אז תאי מהות אלה יכולים להיות מורכבים אצל אחרים ולהאיץ אצלם אבולוציה).

UNITY מחבר את נקודת האמצע המוכללת של we אל השגת התכלית הקיומית - האבולוציונית (אושר, אחדות, יצור אנוש אמיתי, להיות בורא). משמעות הדבר שעל כל "הכלים" האישיים להפוך ללא קיימים על מנת שיוכלו לעבור בשלום את ציר הוורטקס, ציר הטיפוס הצר (מעבר לצורה ללא התניות. קריסטליים). לכן יש צורך לצמצם מרווחים עם האחר ולהסכים להסתחרר עד שמשיגים אחדות = מתבטלים פערי התודעות. זהו מקום שלא ניתן להכניס אליו אפילו סיכה. למעשה האני מתאיין ונשאר רק האחר – you.

זוהי קואורדינטת בינת הלב!!! כלומר, עלינו להיות פאס-פאס, טפלונים, אלים. כי רק כאשר השגנו קואורדינטה זו, לב ושכל חיוביים מתמירים שליליות. עלינו לזכור שבתוך יחסים עלינו להתנהל כפרח הורד...מהדקים את המהות ולא את השיניים. אלה שהם בעלי ורד אמיתי אינם שמים לב לקוצים הדוקרים את רגליהם. רק אלה בעלי תודעה ארצית מבחינים בקוצים ואז נאחזים בכאב = מגיבים. כאשר רק אחד מהאנשים חיובי והשני שלילי, התוקף זוכה בנקודות טיהור ואילו המגיב רושם קרמה חדשה.