הומלס מבחירה /אירית  תהילה סולטן

החלטתי לעזוב היכן שאני בטוח שזהו מקומי הטבעי. באפלה שם, היכן שמסתכלים כולם, היכן שרואים אותי. אז פתחתי את דלת הארמון, נשקתי למזוזה וטרקתי אותה, כי אני יודע, אני לעולם לא אחזור. פשוט הלכתי. בלי כסף, מים או אוכל. יחף, בדיוק כמו שאני אוהב. מה נותר לאדם שכמוני להפסיד? אף לא גנב יכול להתעשר מחולצתי הסרוחה שמשכתי בכוח מביתו של החתול של בתי. לא עניין אותו כלל, רק ילל בניסיון להפחיד. ואני, אני לא מפחד ממנו, אני יוצא למסע. באפלה שם, היכן שמסתכלים כולם. ליד פח האשפה בתחנה המרכזית ראיתי כיסא שהתיישן וחשבתי לבטח מישהו רצה להתחדש, כיסא מעץ שחור, אז לקחתי אותו, כי במסע הזה ארצה בלי סוף לשבת ולהביט על הרחוב, על האנשים הנמהרים, האנשים השרוטים. להביט בעצמי מרחוק, אך זה הכי קרוב שיש. עכשיו אני הומלס, חסר בית, חסר כל תלות בכסף ולא חשוב לי אם רגלי שחורות או מהשחי הסרוחה שלי. אז הנה, היום הראשון שלי בתור הומלס, על הכיסא מהעץ השחור בתחנה המרכזית.

מצאתי קופסת קוטג' ריקה כמו כל ההומלסים, חסרי הבית, ממתין בסבלנות לאיזו פרוטה. אני מוכרח להודות כמה שמצאתי את הערך שבאגורה. והנה מחשיך ומוסיף להחשיך. חיילים בירוק, זקנות ונשים עם סלים מלאים בפירות וירקות וילדות עם קוקיות שמסתכלות עלי, אני אפילו לא מחייך אליהם, שחלילה לא יחשבו שאני איזה פדופיל. מספיקה לי ההגדרה של הומלס, הלא בחרתי להיות הומלס ואני מעוניין לשאת בהשלכות. נמאסה עלי הקיבה המלאה, הצמא מעוד כוס מיץ תפוזים, הבגדים הריחניים, אפילו השטרות האדומים. רוצה להרגיש את בסיס ההישרדות. אני מבין כעת את מהות הכוכבים והירח שמאירים ולמרות הרעב והצמא אני שמח, למרות העייפות אני לא רוצה לחזור לארמון המקולל שבו יש הכל. אז באופן אוטומטי נשמט ראשי על משענת הכיסא ואני נרדם. בבוקר שמתי לב לכך שקופסת הקוטג' התמלאה כל מיני אגורות ואפילו שקלים, אז קניתי לי שוקו. חייכתי למשמע הציפור וקול מנוע של אוטובוס. אני הומלס וטוב לי. מה נותר לי להפסיד? כלום. אדם כמו כולם שחי בעוני ושמח בחלקת האגורה המטונפת. אני משתמש במה שיש לי ואני לא דורש יותר, אני לא חייב לאיש דבר ואיש לא חייב לי. חשבתי לעצמי מקסימום אמות, אני לארמון לא חוזר. כי דבר לא מתרחש שם. כאן באפלה, כולם מסתכלים, הם מרחמים עלי ונותנים לי מידי פעם כמה שקלים. אבל הכי אני אוהב, את האגורות. יש משהו באגורות שמתאספות. זהו שפע אמתי, זה אתגר ליצור שקלים. החצי שקל גם נחמד. בצורתו הזו שתמיד נראית לי שמנה ועגולה. חצי ועוד חצי זה שלם. גם אני שלם. הומלס מבחירה.

© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאירית  תהילה סולטן