מאמר:
 היא נושאת אותנו בתקוה / אביבית חזק

ציפור שבורת כנף / ליוי נטע אורן /הוצאת "ארגמן מיטב" 2016

זהו ספרה השני של המשוררת ליוי נטע אורן

ליוי  בת קיבוץ שומרת בצפון הארץ. אחות מוסמכת במקצועה רקדנית זמרת ומשוררת.

יתומה מאב שנפל בקרב במלחמת השחרור טרם הולדתה, ונקראת ליוי על שם אביה ששמו היה לוי

בנוסף ליוי היא אם שכולה.

ספר השירים "ציפור שבורת כנף" של ליוי מצליח לשאת אותנו למרחקים למרות הכנף השבורה.

ליוי חושפת נפשה בעוז משתפת ונושאת אותנו למרחקים במרחבי נפשה על כל סבלותיה מכאוביה ואהבותיה. במסעה דרך שירתה משתמשת בדימויים השאולים מן הטבע.

בספר שלושה שערים סינדרלה, געגועים, ואהבת נפש.

שער סינדרלה

השער הראשון סינדרלה פותח בשיר אהבה חולמת עמוד 13 ובו חלום, תשוקה ואהבה על שלושה דברים העולם עומד אצל המשוררת,  על חלום, תשוקה, ואהבה. דברים שבלעדיהם לא ניתן להניע את עולמה את עולמנו ואת עולמה של השירה.

האגדה סינדרלה מסתיימת בסוף טוב, אך לא אצל ליוי, החיים נמשכים וממשיכים למשוח

אותה בטרגדיה נוספת, אובדן בנה האהוב ירדן בן השמונה בתאונת דרכים.

"יָשַׁבְתָּ עַל אֶדֶן חֲלוֹמִי/ וְצָפִיתָ בִּי חוֹלֶמֶת/ לִטַּפְתָּ אֶת גּוּפִי/ וְנָשַׁקְתָּ עַל מִצְחִי./ אַתָּה נוֹגֵעַ בִּי/ גַּם בְּדִמְיוֹנִי

וְאַתָּה אִתִּי./זֶה כָּל כָּךְ אֲמִתִּי/ שֵנְעוֹרְתִי מִשְּׁנָתִי/ וְאַתָּה יוֹשֵׁב/ עַל אֶדֶן/ תְּשׁוּקָתִי."

בשיר שַׂקִּית שֶׁל הַחַיִּים עמוד 17 המשוררת  "אוספת קרעי זיכרונות מרים אל תוך שקית של החיים המשוררת מחכה בכיליון נפש להיפטר מהם

וּמֵחַכָּה - שֶׁעַד הַבֹּקֶר /הִיא תֵּאָסֵף / בִּמְכוֹנִית הָאַשְׁפָּה.

המשוררת מחברת את כאבה לכאב  ולזיכרון הקולקטיבים עם הזבל הקולקטיבי מזכירה שיש

לשאוף לא רק לניקיון סביבתי אלא לניקיון אקולוגי אנושי נפשי ורוחני כדי להמשיך לחיות  לבנות ולהיבנות מחדש במרחב נקי.

"אוֹסֶפֶת קִרְעֵי/ זִכְרוֹנוֹת מָרִים/ אֶל תּוֹךְ שַׂקִּית שֶׁל חַיִּים./מְנִיחָה עַל יַד הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה /וּמֵחַכָּה -

שֶׁעַד הַבֹּקֶר /הִיא תֵּאָסֵף / בִּמְכוֹנִית הָאַשְׁפָּה."

בשיר "פְּרוּרִים"  עמוד 29  המשוררת נותנת תקווה ומלמדת אותנו  את דרכה במלאכת החיים למרות כל הסדקים והרסיסים היא מדביקה ובונה מחדש וממלאה את הכוס בפרחים מזון לרוח.

"פִּתְאוֹם נִסְדְּקָה נַפְשִׁי/ כְּמוֹ כּוֹס גְּדוֹלָה,/ דַּקִּיקָה וּשְׁקוּפָה./רְסִיסֶיהָ נָפוֹצוּ לְכֹּל עֵבֶר.

אוֹסֶפֶת אוֹתָם/מַדְבִּיקָה וּבוֹנָה מֵחָדָשׁ כּוֹס/(אוּלַי אֲגַרְטָל) - לְהָנִיחַ פְּרָחִים

לִפְרוּרֵי נַפְשִׁי/ הַפְּזוּרִים."

שער געגועים.

בשיר חלום בעמוד 34 המשוררת שרוייה בערגה גדולה ובגעגועים לאבא. " אבא שלי"

ומגשימה את כיסופיה בחלום  בו מופיע ויוצרת עימו דיאלוג "מחכה הנני" /כך הבטחת לי

אך המשוררת נותרת ללא הגשמת ההבטחה. אביה נעקד על מזבח המלחמה.

רוחו של האב שלא הכירה מלווה אותה בהווייתה של המשוררת על כל רבדי חייה ונמצאת איתו בדיאלוג חי ומתמיד.

בשיר "אַבָּא שֶׁלִּי" בעמוד 39 החותם את מחזור השירים געגועים, המשוררת משתפת את הקורא בבכי נפשה על אבדן אביה שנהרג במלחמת השחרור. אינותו  הוא זרע הפורענות למה שהתחולל ומתחולל בחייה ובנפשה הדואבת,העדרו נוכח בה וערגתה לאהבת האב מלווה אותה לאור חייה באין זיכרונות. למרות הכל המשוררת בהודיה, היא מתנחמת בנוכחותו של האב בזיכרון ובדמעות "אומרת תודה

אֲנִי עָדִין בּוֹכָה בְּנַפְשִׁי/אֶת "אֵינוּתוֹ" שֶׁל אָבִי./אוֹמֶרֶת תּוֹדָה עַל שֶׁבְּבִכְיִי/בָּא הוּא לִהְיוֹת אִתִּי/ וְאֵינֶנִּי לְבַדִּי./וְגַם לְךָ תּוֹדָתִי -/עַל כִּי אַתָּה לְצִדִּי/ בִּרְחוֹבוֹת עִצְּבוֹנִי.

שער אהבת נפש

בשיר בעמוד 71  "תוהו ובוהו",  תולה המשוררת את תקוותה באהבה זו היא אשר תביא לסדר בכאוס בחייה אותה האהבה החסרה מיום לידתה.

תֹּהוּ וּבֹהוּ/ אַחַת מֵהַתְּכוּנוֹת הַחֲזָקוֹת/ שֶׁל הָאַהֲבָה/הִיא,/הַיְּכֹלֶת לְהָבִיא סֵדֶר/לְתֹהוּ וּבֹהוּ/וְלָתֵת מַשְׁמָעוּת וְרֶגֶשׁ

בַּמָּקוֹם בּוֹ הָיוּ/חֲסֵרִים.

השיר החותם את הספר "חוּטִים אֲרוּגִים" בעמוד 78

 היא אורגת מתוך ערגה יריעה של חייה באדיקות ובצבעים של רוך ואהבה.

הצבעים שהיא בוחרת בהם מוכיחה שרוחה גבוהה וחזקה קיימת ומתקיימת ומקיימת.

בעלת תקווה בהוויה של הייקום ונוסקת אל על למרות שהיא רואה את עצמה כציפור שבורת כנף.

כָּל יוֹם/ אֲנִי אוֹרֶגֶת/ חוּט נוֹסָף/ בַּאֲרִיג חַיַּי.

פַּעַם יָרֹק/ פַּעַם כָּחֹל/ לִפְעָמִים גַּם צָהֹב./מַתְאִים בִּשְׁבִיל לֶאֱהֹב/חוּטִים שֶׁל שָׁנִי/רוֹקְמִים אֶת לִבִּי -/אֶת אַהֲבָתִי -

אֶת כְּאֵבֵי -/וְאֶת כְּמִיהָתִי./ חוּט לָבָן וְשָׁקוּף/ מְסַמֵּן דְּמָעוֹת/ וְאֶת כֻּלָּם/ עוֹטֵף חוּט שֶׁל זָהָב/ אוּלַי הוּא מוֹבִיל אוֹתִי

אֵלֶיךָ?