מדרש: 
חומה אשת אביי/ אגדה תלמודית



חומה אשת אביי

חוּמָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי בָּאָה לִפְנֵי רָבָא,

אָמְרָה לוֹ: פְּסֹק לִי מְזוֹנוֹת.

פָּסַק לָהּ.

– פְּסֹק לִי יַיִן.

אָמַר לָהּ: יוֹדֵעַ אֲנִי בְּנַחֲמָנִי שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹתֶה יַיִן.

אָמְרָה לוֹ: חַיֶּיךָ, רַבִּי, שֶׁהָיָה מַשְׁקֵנִי בְּשׁוֹפְרָזִין כָּזֶה.

עִם שֶׁהִיא מַרְאָה לוֹ גִּלְּתָה אֶת זְרוֹעָהּ וְנָפַל אוֹר בְּבֵית הַדִּין.

עָמַד רָבָא, נִכְנַס לְבֵיתוֹ וּתְבָעָהּ לְבַת רַב חִסְדָּא.

אָמְרָה לוֹ: מִי הָיָה הַיּוֹם בְּבֵית דִּין?

אָמַר לָהּ: אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי.

יָצְאָה אַחֲרֶיהָ וְהִכְּתָה אוֹתָהּ בְּקוּלְפִי שֶׁל שִׁדָּה עַד שֶׁהוֹצִיאָתָהּ מִכָּל מְחוֹזָא.

אָמְרָה לָהּ: הָרַגְתְּ שְׁלוֹשָׁה וּבָאת לַהֲרֹג עוֹד?!