הוא יודע כמעט הכל ראיון עם יזם התרבות וחוקר הספרות אלי אשד/ חגית בת אליעזר
אלי אשד הוא סופר וחוקר תרבות, מחברם של הספרים
"מטרזן ועד זבנג: סיפורה של התרבות הפופולארית בישראל"(בבל 2001), הגולם: סיפורו של קומיקס ישראלי(מודן 2003, עם אורי פינק). אלי אשד הוא עורכו הראשי של מגזין "יקום תרבות" ברשת.
הוא יודע כמעט הכל
ראיון עם אלי אשד/ חגית בת אליעזר
אלי אשד הוא סופר וחוקר תרבות, מחברם של הספרים
"מטרזן ועד זבנג: סיפורה של התרבות הפופולארית בישראל"(בבל 2001), הגולם: סיפורו של קומיקס ישראלי(מודן 2003, עם אורי פינק). אלי אשד הוא עורכו הראשי של מגזין "יקום תרבות" ברשת.
חגית : שלום, אלי, אנחנו מכירים ואף פועלים יחד מאז הצטרפותי לעמותת "יקום תרבות" לפני 3 שנים. יש לך "יחוס" – משפחת ריבלין. מבקשת לשמוע איך העבר המשפחתי משפיע עליך?
אלי: "לאמתו של דבר איני קשור ישירות למשפחת ריבלין הידועה כמשפחה של נשיא המדינה ראובן ריבלין ובהיסטוריה המשפחתית הארוכה שלה, אלא למשפחה אחרת בשם וולפנזון, שאחד מאבותיה, זאב וולפנזון בנה בית הכנסת "החורבה" המקורי בירושלים והיה הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי - שניים מסמליה המרכזיים של ירושלים במאה ה- 19. משפחה וולפנזון אכן הייתה קשורה למשפחת ריבלין בשכנות, בידידות, וגם באויבות מסיבות שונות. כמו כן יש לי קשר למשפחת סלומון שממנה יצאה בין השאר יואל משה סלומון וחברת הרפואות "טבע". שלוש המשפחות האלו היו עסוקות לאורך הדורות בהתנצחויות בשאלה מי תרם יותר להקמת היישוב בארץ במאה ה-19 והם כתבו כרכים שלמים בנושא, אותם חקרתי גם אני".
חגית : תן, בבקשה, דוגמא של הויכוחים המשפחתיים ההיסטוריים ההם
אלי :"אחד הויכוחים הוא בשאלה מתי הגיעו ראשוני משפחת וולפנזון לארץ ישראל: ב-1809 כפי שטוענות המסורות המשפחתיות או אולי "רק" ב-1835 לפי המחקרים המודרניים על סמך מפקדים שקיימו אנשי משה מונטיפיורי בארץ ישראל בתקופה ההיא.
אני ארגנתי כנס של צאצאי משפחת וולפנזון לפני כמה שנים עם הרצאות ודיונים בשאלות ההיסטוריה המשפחתית ולשמחתי, עד היום אני מקבל תגובות בנושאים אלו. לאחרונה אף פגשתי אנימטור צעיר מארה"ב שהוא מצאצאי משפחת וולפנזון שבעקבות קריאת המאמרים בנושא ברשת נפגש איתי לשיחה
על תולדות המשפחה, כשביקר בארץ במסגרת סיורי "תגלית".
כמו כן אני גאה להיות צאצא של משפחתו החשובה של הגאון מוילנה, מייסד קהילת "המתנגדים" הליטאית שתלמידיו עמדו בראש העלייה הגדולה לארץ ישראל בראשית המאה ה- 19. בזכות הרישומים של אבות המשפחה, היום אנו יודעים את הגנאלוגיה של המשפחה ממש עד לראשוני משפחת קלונימוס מאיטליה במאה השמינית לספירה. אני גאה לציין שמהמאה השמינית לספירה ועד היום עסקו אבותיי דור אחרי דור בכתיבה".
חגית: ועוד בעבר – היה לך בלוג שקדם ל"יקום רבות". ספר עליו, בבקשה.
אלי :"זהו הבלוג "המולטי יקום של אלי אשד" https://no666.wordpress.com/
שבו פירסמתי לאורך השנים מאמרים רבים על נושאי תרבות פופולארית וקומיקס וההיסטוריה שלהם ונושאים אחרים, כמו חקר התנ"ך וחקר הגנאלוגיה המשפחתית שלי ואני ממשיך לפרסם שם גם היום ושמח שהבלוג זוכה לקוראים מתעניינים".
חגית: איך התרחש המעבר לזירה האינטרנטית הנוכחית "יקום תרבות"? איך התגבשה העמותה?
אלי: "לפני כשש שנים הגעתי למסקנה כי לפרסם את דעותיי, רעיונותיי וממצאיי בבלוג אישי זה אינו מספיק. רציתי להקים כתב עת שיהיה מוביל מסוגו ברשת, שיעסוק בפיתוח וקידום התרבות והספרות העברית כולל הספרות הפופולארית והקומיקס אבל בהחלט לא רק. רציתי שכתב העת הזה יקיים גם אירועים ספרותיים ובבוא היום תהיה לו גרסה מודפסת שמחוץ לרשת וישמש כפרצופה של התרבות העברית גם בשפות ובארצות אחרות. זה בכל אופן היה האידיאל.
לשם כך הקמתי עמותה שכללה אישים כמו המשורר והמתרגם גיורא לשם ז"ל, הפסל והסופר ריצ'רד שילה ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים ד"ר אמנון סטופ, ד"ר ניסים כץ, אבי גולדברג, יואב איתמר, ורד זינגר, חגית בת־אליעזר, שלומית הרטמאייר ואחרים, שיצאו ליישם את החזון הזה. אני שמח להגיד שהוא חי ופועל. "יקום תרבות" פרסם עד כה למעלה מ-2000 מאמרים, סיפורים, שירים ורשומות שונות.
ובין השאר אנו עוסקים רבות גם במתחרים ובעמיתים שלנו: כתבי העת מודפסים ומקוונים לספרות ולתרבות עברית"
חגית: איזה יצירות אתם מפרסמים ?
אלי ":יש לנו עורך פרוזה ד"ר ניסים כץ, עורך שירה יואב איתמר. הם מקבלים מגוון גדול של יצירות ומהן נבחר המיטב לפרסום. אנו מפרסמים יצירות חדשות עכשויות וגם יצירות קלאסיות ישנות ושכוחות, אותן אנו מקימים לתחייה עבור הדור החדש: היצירות של פרוזה ושירה והן יצירות של סיפורי קומיקס מעיתוני ילדים ישנים . דוגמה אחת מני רבות היא פואמה ישנה של זלמן שניאור "ימי ביניים מתקרבים" שחזתה את שתי מלחמות העולם שפרסמנו בגרסה המקורית שלה מ-1913 שאינה מוכרת כלל ושהמשורר הכניס בה שינויים רבים".
חגית :במקרה של "ימי ביניים מתקרבים", פואמה מלפני מאה שנה, שכתובה בשפה קשה, כמה, לפי הערכתך, קוראים היו לה ברשת וכמה הבינו ואף נהנו?
אלי:" לא רבים ,בואי נודה על האמת. נכנסו כמה מאות. אני מניח שמתוכם היו כמה עשרות שקראו אותה במלואה. אולי פחות אין דרך לקבוע את זה, אבל עבורנו זה מספיק בהחלט. אנחנו כאן לא בשביל הרייטינג. אנו פונים גם למיעוט המזערי האינטלקטואלי שכן יכול ורוצה לקרוא יצירות מסובכות ומורכבות ומספקים לו תכנים שלא יקבל בשום מקום אחר".
חגית: אתם גם מקיימים אירועים ספרותיים שונים.
אלי: "בהחלט. אנחנו מקימים גם אירועים ספרותיים במקומות שונים בארץ: בתל אביב, ברמת גן, בחיפה, בבאר שבע, שכל אחד מהם מתמקד בנושא מסוים או יוצר מסוים. למשל קיימנו אירועים על דוד אבידן ועל המשורר האירי הגדול ייטס, על גותיקה בספרות, ומן הצד האחר- על עתידה של הספרות בעידן הסופר טכנולוגי. יזמנו אירועים על שתי ערים: באר שבע וחיפה-על תרבותן וספרותן. ועוד אירועים אחרים. נמשיך לקיים אירועי תרבות, שגם מוסרטים ומועלים ברשת במסגרת מטרתנו הן לתמוך בפרסום התרבות העברית והן לקרב אותה לתרבויות אחרות.
חגית: ספר לנו על הפעילות האקדמית שלך – התארים: היכן, על מה?
אלי: "אני עושה כעת עבודת דוקטורט במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב שעוסקת בתולדות הקומיקס העברי. ביוצרים כמו אריה נבון, יעקב אשמן, פנחס שדה ודוד גבע. היא כעת בשלבי העריכה ואני מקווה שהיא תצא לאור כספר".
