שיר:
האדמה הזאת מדברת/ גד קינר

הָאֲדָמָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת אִתִּי לִפְעָמִים          

עַל סֵפֶל קָפֶה בְּמִזְנוֹן עִירוֹנִי

אוֹ פַּחִית קוֹלָה

כְּמוֹ מְאַהֶבֶת נְשׂוּאָה

תָּמִיד מִבַּעַד לִרְעָלַת מַרְצֶפֶת

תָּמִיד בִּגְנֵבָה שֶׁמָּא תִּתָּפֵס בְּקַלְקַלָּתָהּ

תָּמִיד בְּחָפְזָה

כְּדֵי שֶׁתִּגְמֹר בְּטֶרֶם אֶסְתַּלֵּק בִּמְהִירוּת,

כָּרָגִיל.

בְּךָ אֲנִי מְקַנֵּא

כִּי אִתְךָ הָאֲדָמָה מִסְתּוֹדֶדֶת

כִּי לָכֶם יֵשׁ סוֹדוֹת אִינְטִימִיּים מֵאֲחוֹרֵי

גַבִּי,

כִּי אַתֶּם עַל דְּיוּנָה רַכָּה, וּבְפָנִים גְּלוּיוֹת,

אוֹסְפִים יַחַד אֶל חֵיקְכֶם אֶת כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם

וּמְעַרְסְלִים אוֹתוֹ כְּמוֹ תִינוֹק,

וְשָׁרִים לוֹ שִׁיר,

שׁוֹתִים יַחַד קָפֶה מַהְבִּיל

שֶׁהִקִּיפוּ שֶׁבַע הַקָּפוֹת וְהֵנִיפוּ שֶׁבַע הֲנָפוֹת,

כִּי אַתֶּם מַשְׁלִיכִים סוּפוֹת חוֹל זֶה עַל

זוֹ וְזוֹ עַל זֶה כְּמוֹ יְלָדִים בִּמְשׁוּבָתָם

אוֹ אוֹהֲבִים צְעִירִים מְאֹד.

כִּי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ מֵרָחוֹק,

תָּמִיד אָהַבְתִּי,

אֲבָל אֲנִי גוֹלְמָנִי,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לְחַזֵּר,

וְאֵיפֹה לָגַעַת, וּמָתַי,

וְאַתָּה מִתְגַּלְגֵּל אִתָּה כְּזוּג

מְחֻבָּק בְּגֵאָיוֹת וּבְוַאדִיּוֹת וּלְעֵינֵי

כֻּלָּם וְלֹא אִכְפַּת לָכֶם

וְאַתֶּם מֻרְגָלִים זֶה בָּזֶה כְּמוֹ

זוּג זְקֵנִים אוֹ כְּמוֹ

הַטּוֹרֵאָדוֹר הַוָּתִיק וְשׁוֹרוֹ

הַמְרַקְּדִים לְהַפְלִיא זֶה מוּל זֶה

וְלֹא חָשוּב מִי יְנַגֵּחַ אֶת מִי

מִי יַהֲרֹג אֶת מִי

וְאִם יִגַּר דָּם אָדֹם אוֹ צָהֹב

כִּי כִּקְלָפִים בִּידֵי אָמָן

אַתֶּם טוֹרְפִים זֶה אֶת זֶה

מְטֹרָפִים זֶה עַל זֶה

טְרוּפִים זֶה בָּזֶה

נִטְרָפִים זֶה בָּזֶה.

כְּשֶׁאֲנִי כָּאן. עַל הַחוֹף הָאֶרֶץ יִשְׂרְאֵלִי הַזֶּה.

אֲנִי שוֹכֵב עַל הָאֲדָמָה.

אֶת הָאֲדָמָה.

הִיא מִתַּחְתַּי.

אַתָּה לֹא.

אַתָּה שׁוֹכֵב עִם הָאֲדָמָה.

וְהִיא יוֹלֶדֶת לְךָ מַרְאוֹת וְרֵיחוֹת

וּמַגָּעִים,

וְרַק לְךָ.

וְאֲנִי סְתָם בָּא לְבַקֵּר בַּחֲדַר

הַיּוֹלְדוֹת, עִם פְּרָחִים שֶׁתָּלְשׁוּ מֵרַחְמָהּ

בְּאַכְזָרִיוּת

בִּכְאֵב

וּבְבֶכִי.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לּוֹמַר.

וְזֶה כָּל הַהֶבְדֵּל.