סיפור:
בין הפֶטיש לנוצה/ אבי כהן

מיגל התיישב על גדות נהר יהודי אחד, או ליתר דיוק צינור ביוב פתוח לכל דמות שרוצה לכרסם שיבולת ולהתבונן לאופק ספרותי אי שם...
הוא החל לקרוא ברומן של הוצאת הספרים "דרוספא" שנהגה לפרסם ספרים אזוטריים אך משובחים במיוחד, הפעם היה זה ספרו של הסופר האסקימואי נאנוק : "קוביות שמש ".
פדרו הגיח  מאי שם, שערו הפרוע האפיר , ובפיו נוצת אווז.
 "אז אתה עוד קורא מיגל ? "
 "כן. ואתה  "? 
 "לא, הפסקתי עם זה."
"למההה??" השתהה מיגל, מאריך מעט את ה-ה' הסופית.
"כי כל ספר שקראתי הייתי יכול לכתוב טוב יותר, אז למה לי השיט הזה מיגל, תגיד לי אתה?"
"אז אתה כותב, למה לא אמרת? "
"אני כבר לא כותב..." מיהר פדרו להשיב
"למההה? " השתהה מיגל בשנית , מכווץ את אחת מגבותיו לתלולית זעירה.
"למה? כי זה שיט אחד גדול בן אדם, מספיק לי צינור ביוב אחד שפתוח לכל דמות."
בדיוק אז הזרים צינור הביוב שפכים מהמפעל לפצצות זרחן , נוצת האווז התהפכה אל עצמה, ומיגל חזר לקרוא על מרחבי הקרח האין סופיים.