שיר:
לָנֶצַח בְּנֵי הַקָּט/ מאירה אלטר

בְּיוֹם שָׁמַיִם אֲפֹרִים,

הִמְרִיאוּ מְטוֹסִים כְּבֵדִים,

מֵעֵבֶר לִשְׁמֵי בֶּרְלִין.

אָז יָדַעְתִּי ,הִגִּיעָה שְׁעָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.

אָרַזְתִּי אֶת נִשְׁמָתְךָ הַצַּחָה,

תַּחַת מְעִיל כְּבַד גָּזְרָה

וּמִהַרְתִּי אֶל זִירַת הַהַפְרָדָה.

לְנַצֵּחַ בְּנֵי הַקָּט אֶשָּׂא,

אֶת כֹּבֶד נִשְׁמָתֵךְ הָעוֹלֵלָה.

עֵת הַטַּבַּעְתִּי בְּךָ דִּמְעַת פְּרֵדָה.

אַךְ אַבִּיט אֵלֶיךָ מִמְּרוֹמִים,

אָז אֵדַע הֲקָמַת צֶאֱצָאִים,

שֶׁעֶצֶם קִיּוּמָם יִנְקֹם דַּם מֵתִים.

בְּיוֹם שָׁמַיִם גְּשׁוּמִים,

הִפְצִיצוּ מְטוֹסִים כְּבֵדִים,

אֶת שְׁמֵי פּוֹלִין.

אָז יָדַעְתִּי הִגִּיעָה שְׁעָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.

עֵת הִפְקַדְתִּי אֶת נִשְׁמָתֵךְ הָרַכָּה,

בִּידֵי אִכָּרָה גּוֹיָה,

שֶׁעֵינֶיהָ טוֹבוֹת וְרַחֲמָהּ עֲקָרָה.

לְנַצֵּחַ בְּנֵי הַקָּט אֶשָּׂא,

אֶת כֹּבֶד נִשְׁמָתְךָ הָעוֹלֵלָה,

עֵת הַטַּבַּעְתִּי בְּךָ דִּמְעַת פְּרֵדָה.

* מאירה אלטר-משוררת.