אירוע השקת האלבום – 'עוד קו אחד' /  גבריאלה מורז

העשרים וחמישה באפריל, חול המועד פסח 2016, היה יום של חג וחגיגה בבית היוצר של אקו"ם בנמל תל אביב, עת הושק שם האלבום 'עוד קו אחד'.

לאחר שענת גרי-לקריף כתבה ופרסמה ספר שירה מופלא בשם 'שומעים את צעדיך', הישג ספרותי כשלעצמו, הגיע תורו של ניסן פרידמן, להפיח צלילים ומנגינות בארבעה עשר שירים מתוך הספר.

ניסן, בעל רזומה עשיר במוזיקה, כתב ועורך בגלי צה"ל בעבר, וכיום דובר איגוד העמותות לזקן בישראל, מלחין בעל שם, שעבד רבות עם הזמר עוזי חיטמן ז"ל, נשבה בקסמן של שפע המילים היפות כל כך ולאחר שהתלבט, ביחד עם ענת וארנון לקריף, הצליחו להתמקד ולבחור מתוך האוסף הגדול ארבעה עשר שירים.

יאיר סתוי עטף את הלחנים בעיבוד מוזיקלי נפלא ורחלי וולשטיין נתנה לאלבום את קולה הקטיפתי, כשהיא שרה בעוצמה הנעה בין ענוג, רך ומשתפך לבין גבהים צלולים ומיוחדים. דומה כי כל אחד ואחת מארבעת היוצרים נועדו ליצור ביחד יצירה מושלמת מכל בחינה אפשרית.

בית היוצר התמלא אורחים רבים, מקרוב ומרחוק באו.

משוררים ומשוררות מחבריה של ענת, בני משפחה רבים של ענת, ניסן ורחלי וגם איתן מסורי שהוזמן לברך ולשיר, חברות ילדות של ענת ואנשים רבים שבהם פגשה במהלך חייה ובצמתים השונים, קולגות של ניסן מתחנותיו השונות בתקשורת וחברים לנשק מתקופת המלחמה, כולם באו מתוך הרבה אהבה ופרגון, לכולם הייתה חגיגה בלב.

את האירוע כולו, הנחו יחד ענת וניסן. הם עשו זאת בהומור, ברגישות ובהתרגשות שלא הוסוותה כלל. להיפך, אף שיתפו בה את הקהל בגאווה רבה.
ראשון הוזמן לבמה דודי פטימר. דודי עורך ויועץ מוזיקלי ומגיש ברדיו 103 F.M, כותב ביקורות ועוד. דודי שיבח את עבודת היצירה שנעשתה באלבום 'עוד קו אחד'.
בהמשך דיברה ענת על נקודת ההתחלה, על החלונות שנפתחו זה מתוך זה, זה אחר זה.

הכל התחיל עם השיר שנתן לספר השירים את שמו - 'שומעים את צעדיך' אותו שר גיא זוארץ שאף הלחין אותו ביחד עם אחיו.

השיר, נכתב לזכרו של סרן ניר לקריף בנו של יובל (אחיו של בעלה ארנון) אשר נפל באסון המסוקים ברומניה ב- 26.7.2010.

על פי הסדר הכרונולוגי של ההתרחשויות בדרכה הספרותית והמוזיקלית  של ענת, הוזמן אל הבמה נפתלי בלבן אוברהנד, חבר הנהלת אגודת הסופרים והמשוררים העבריים במדינת ישראל, מזכיר סניף חיפה והצפון ומארגן מפגשי קבוצת המשוררים החיפאית בשם 'השראה צפונית'.

נפתלי, שנחשף ליצירתה של ענת לפני כמה שנים וליווה אותה בעידוד ובהערכה, סיפר על פריצתה לחייו ולחיי הקבוצה ושיבח את צמיחתה המטאורית.

עוד הוזמנה יהודית מליק שירן, משוררת וסופרת בזכות עצמה ואישה רבת פועלים בתחום הספרות והאמנות, אשר בין היתר מקדמת ויוזמת תחרויות כתיבה ספרותית. באחת מהן פגשה ענת את רחלי וולשטיין ומשם החל ביניהן הקשר לקראת יצירת האלבום.
ניסן פרידמן סיפר על הדרך המשותפת בבחירת הטקסטים לאלבום ובחירת הסגנון המוזיקלי תוך התמקדות במוזיקה האינטימית של ארץ ישראל היפה המערבת מעט פופ קצבי. תערובת מוזיקלית מגוונת ועם זאת מאד אישית ונוסטלגית.

על המסכים הוקרנו מילות השירים, נחות על מיצג של צילומים ממצלמתה של  ענת. יופיין של המילים משולבות ביופיים של צילומים מרהיבי עיין.

בין לבין נוגנו והושרו שירי האלבום:
-  התרגשנו עם השיר 'אור', שנכתב על שיחת נפש המתקיימת כביכול בין יובל לקריף ובין בנו שנפל.
-  עצרנו את נשימתנו כשירדן, נערה עיוורת שהכירה ענת, הוצגה בסרטון שהוקרן על המסך ובו ברכה בהתרגשות רבה את ענת – לפני השיר 'ירדן' שנכתב עליה.
-  פעמנו בלב אחד עם השיר  - 'פעימות'.
-  חיבקנו חיבוק של נחמה בשיר הגעגוע לאלו שאינם עמנו עוד 'רגעי ה דממה'.
-  רקדנו בנשמה ועל הכיסא לפי קצב שיר הנושא של האלבום - 'עוד קו אחד'

- ובשיר 'בית לבן' - פשוט הזלנו דמעות שמחה למשמע תיאור האהבה והקבלה השוררים בביתם של הורי בעלה של ענת וכל משפחת לקריף הנפלאה. אני אפילו קצת קינאתי, מתוך הגעגוע למשפחות הכל כך חסרות לנו – הילדים של ניצולי שואה.
-  התפעמנו עם ענת ועם שיר הגעגוע לחברתה המתגוררת באיביזה הרחוקה 'באה ומתרחקת' .

- ראינו איתה את נוף הילדות הנכבש עם בניית בתים ושכונות בשיר 'שדות ילדותי'.

אחד מנפלאותיו של האלבום 'עוד קו אחד' – וזאת בנוסף ליפי המוזיקה, העיבוד והביצוע, שהוא מגולל את כל מגוון התחושות, הרגשות והחוויות האנושיים, וכל אחד בנגיעתו הייחודית.

לקראת סיום הערב זכתה ענת לקבל הפתעה מרגשת במיוחד, כאשר אל הבמה עלה דורון קריספין, בעל הוצאת הספרים 'מדיה 10' והגיש לענת ברוב טקס והדר, את הספר 'אולי בכל זאת' - ספר הפרוזה שלה, עליו עבדה בשלוש השנים האחרונות.

הספר שיצא חם ולוהט הישר מבית הדפוס, הוגש לענת במעמד חגיגי זה וחילץ ממנה קריאות התפעלות והתרגשות ואפילו, מבלי שאיש כמעט ישים לב, גם דמעה.

אורח כבוד מפתיע בהופעתו היה הזמר איתן מסורי.

רבים מאורחי הערב  היו כאלה שגדלו על שיריו.

'אלוהים נתן לך במתנה', 'שלום לך ליידי שלי', 'אני אוהב את החיים האלה', ועוד.

לדבריו של ניסן התקיימו בין שניהם שיתופי פעולה רבים ואחדים מלהיטיו הגדולים של איתן הולחנו על ידי ניסן.
קולו הקטיפתי, כמו יין ישן נושן שלא נס לחו, הזכיר את הימים הטובים של חיינו. איתן מסורי עינג את הקהל  וליווה את עצמו בנגינה וירטואוזית על הפסנתר.
הערב הסתיים בתודות נרגשות ומרגשות כמעט כמו המילים של השירים.

הקהל לא הפסיק למחוא כפיים ונראה כי נהנה הנאה גדולה מאד.
אכן הייתה זו חגיגה מרגשת ומתקפה על כל החושים.

חגיגה חד פעמית.