איזמל שירתה היפה / יגאל בן אהרון
מאמר על ספר שיריה החדש של שירי עובד, "אהיה לי האזמל" ,הבנוי מארבעה שערים של שירה.
ספר שיריה של שירי עובד כמוהו כמסע גאולה של הגיבורה, הנעה בין הגולמיות הראשונית של הנפש- השירה אל כאבי היציאה והסיתות שהם מחוץ לעצמה.לשם כך היא זקוקה לאזמל, כלי חיצוני לה, על מנת לבקוע החוצה.היא ממשיכה אל ההכרה באותה ישות חדשה שנולדה, אל הקשבה לליבה, לנימיו ואל הקולות שמופקים שם.
שירי עובד, בנוסף להיותה משוררת היא גם מטפלת בפסיכודרמה ואומנויות, משרטטת בספרה את השירה כפעולה ואת הפעולה כשירה. הפסיכודרמה,הקוראת לאדם לא לדבר על הדבר אלא "לפעול את הדבר". הפסיכודרמה המאמינה שבכל אדם יש את הכוח הבורא והיוצר המתגלה לו דרך היצירתיות שלו, נוכחת היטב בין מילותיה של שירי עובד. ניתן לראות כי בין שירי הספר עולה שוב ושוב התמונה הנפשית של הפעולה שמייצרת עבור הגיבורה את הצידוק להשתנות ולא להיאחז בכאב שמושך כל הזמן למטה.
זוהי אותה תנועה של מטוטלת בין הרס לבניה, בין חוסר אונים לפעולה ישירה וברורה,הבונה בצעדים איטיים את הדרך בה האדם מגלה את זהותו ומייצר את אותה "תמידות חדשה" כשם השער האחרון בספר.
היבט נוסף, בולט , שעולה בין שורותיה של שירי עובד הוא בדיקת היחסים בינה לבין האחר. לעיתים האחר הוא העולם שעומד מולה במלואו עם מוזרותו ולעיתים בשתיקתו, עולם שמביא אותה לניסיונות חוזרים ונשנים להבין את קסמו, את הדרך והחוקים שמפעילים אותו. לעיתים האחר הוא אדם המנכיח לסובייקט שמולו, הכותבת/ גיבורה, את עצמה, אתההתמודדויות שלה ואת הכוחות שהיא מוצאת בעצמה דרך מילותיה ,מחשבותיה ופעולותיה .
לעיתים נראה כי אותם אנשים שמונכחים בשיריה אינם יודעים לענות לקולה ולמילותיה, מאכזבים את בקשתה למבט אחר שלא רואה רק את הקליפה החיצונית, אלא מבקש את האזמל שיחפור אל מעבר ויגלה את הישות שחבויה שם בפנים. ניכר כי רק לאחר שהתקווה, כי אותו אחר שנמצא שם יפרוץ את המחסומים עבורה, נגוזה, מתחיל הדיאלוג הפנימי, שמביא אותה למצוא בתוככי נפשה את הכלים לייצר את הפעימה החדשה ועימה את הכרת נימי הלב קטנים כגדולים.
המיקוד בגוף כתימה מרכזית בשיריה של שירי עובד, הגוף כאובייקט המנסה להשתלט על כוחות פנימיים לא מוסברים, הגוף כמיכל מגביל ולא מאפשר , הגוף שלא עמד בהבטחתו, מאפשרת לקורא לחדור אל מסלול חייה של הגיבורה ומייצרת תחושה של אותו חילוף תפקידים פסיכודרמטי בו הגיבור של הטיפול הפסיכודרמטי, הפרוטגוניסט, מאפשר לעצמו להיכנס לנעלי הדמויות המתקיימות בתיאטרוני הנפש שלו. יעקב לוי מורנו, מייסד הפסיכודרמה, ראה ביכולת הזאת כמרכיב מרכזי לבניית האמפטיה ולהבנת דרכי הפעולה וההסתכלות של האחר שעומד מולנו. במילותיה שירי עובד מצליחה ליצוק פנימה עבור הקורא את החוויה המטלטלת של הגוף המגביל והמוגבל, אך יחד עם זאת את ההתעלות מעליו ואת ההכרה במכלול הנפשי, האנושי במלואו ,שנוכח שם בפנים.
בחרתי לתת לרשימה הזאת את שמה "להתפזר ולהיאסף, להיאסף ולהתפזר" כשורה מאחד משיריה של שירי עובד, (עמ' 45) מכיוון שמכלול היצירה בתוך הספר הנפלא הזה מאפשר לנו לחוות את אותו תהליך סיזיפי של התפרקות והאספות. בתחילה ניכר כי לתהליך זה אין כל יכולת להסתיים והוא נידון להתקיים עד קץ הימים, אך ממילה אל מילה, משורה לשורה, משיר לשיר אנו מגלים את התבססותה של ההכרה בדבר היכולת להתרומם מעל אותו מעגל מייסר. זאת מבלי לברוח מעצם היותו, ואולי אף מעצם הישארותו. עצם ההכרה בכך מייצרת פעימה חדשה של חיים, מקור ספונטני ומרגש, על כל המנעד המלא של הרגשות,של יצירתיות לכל אדם באשר הוא.
שירי עובד, בספרה "אהיה לי האזמל", בונה לתפארת מפה דרכה קוראיה יכולים להכיר במה שנדון להישאר בחייהם ובגורלם.ולהכיר, יחד עם זאת, את כל שבילי התנועה הפנימיים והחיצונים של הלב, המוכן להסתכן, ולהמשיך לפעול בחדווה ובאומץ למרות הכל ועל אף הכל.
*יגאל בן אהרון, מטפל בפסיכודרמה ואומנויות (MA)ומנהל הדף "החופש לפעול –playfulness" העוסק בחיבור בין אמנות על כל גווניה לטיפול ולתרפיה.
