סיפור:
 הסיפור הראשון שלי/ חגית בת אליעזר

הקדמתי למפגש ולכן עשיתי טיול בסביבה עד שנתקלתי בעץ מוצצים בשדרה. עצרתי בוהה בו: עשרות מוצצים צבעוניים תלויים על שרוכים מסתבכים ומשתרגים.

זה לא היה עץ המוצצים הראשון אותו ראיתי.

בקרבת העץ היה מוצב שלט עם הכיתוב:

"לגמילה קלה. ביי-ביי מוצץ, תיהנה על העץ!"

אם כן, זהו עץ הפרדות השמחות של הפעוטות המתבגרים. ראיתי בדמיוני ילד עגלגל, חייכן בא עם אחד ההורים להיפרד מחבר אינטימי, צעצוע אורלי, שמתחליף לפטמה הפך להיות לדבר עצמו: ה"צֵצִי" שהסב לו רוגע ועונג.

מה יקבל תמורתו?

לשווא אלביש על הפעוט את תוגתי, הרי הוא נמצא בנסיקה, ברביע הראשון של חיו ודרכו קדימה ולמעלה, חיובי בכל הצירים, כמו טיל רב שלבי והפיזיולוגיה המשגשגת שלו נפרדת בקלות מהשלב המשומש.

החזרתי את מחשבותיי למסלול ההתקרבות.

זה היה מפגשֵנו האחרון. ללא פרדה. פשוט לא בא עוד אחד אחריו. לא נורא. גם לי הייתה גמילה קלה.