שיר:
פסק זמן/ יעקב ברזילי

עִם בּוֹא הַשָּׁרָב

אֲנִי נִמְלַט לָרֵאוֹת הַיְרֻקּוֹת

שֶׁל הָעִיר, לְהִתְרוֹעֵעַ

עִם הָעֵצִים.

רָבַצְתִּי לְיַד עֵץ גָּבוֹהַּ

שֶׁגּוּפוֹ גִּידִים וַעֲצַמוֹת

וּפָנָיו מַפָּה שֶׁל קְמָטִים,

כִּפְנֵי הַנַּעֲרָה

בַּחֲתֻנַּת הַזָּהָב שֶׁלָּהּ.

הָיָה לִי מוּזָר

לִרְאוֹת אֶת הָעֵץ

עוֹמֵד עַל הָרֹאשׁ,

שָׁרָשָׁיו גַּעְגּוּעִים לְעָנָן מִזְדַּמֵּן

וְרֹאשׁוֹ בְּעָפָר מִתְפַלֵּשׁ.

וּבְעוֹד אֲנִי תָּמֵהַּ,

עֲנָפִים פִּתּוּנִי לָבוֹא

בְּשַׁעַר עָלֵי הַתְּאֵנָה

כְּמוֹ פַּעַם בְּשַׁעֲרֵי אִשָּׁה

בְּעוֹנַת יִחוּם הָאֲדָמָה.