חופר בעומק ומשמעות השירה, ראיון עם המשורר משה שפריר/ דליס

המשורר משה שפריר, הוא משורר בעל קול ייחודי בשירה העברית . שירתו המיוחדת מאוד
משלבת בתוכה אלמנטים מעניינים, מגוונים, עמוקי משמעות מאבני היסוד של התרבות העברית והיהודית .הראיון איתו התקיים לרגל הוצאת ספרו החדש.

? מה  משמעות שם הספר

"המלה "פשר" פרושה "באור", "פרוש" ואפילו נסיון לתת "פתרון" לבעיות שונות. למעשה כמעט כל התורה שבע"פ עוסקת ב"פשר" האירועים בתנ"ך והאישים והנשים הקשורים בהם. בשירים המכונסים בספר "פשר" אני מנסה להסביר את נסיבות האירועים ולמצוא את המניעים של הדמויות הקשורות בהם. אם אומר שאני יודע לבטח את "פשר הדברים", - זוהי תהיה הגזמה רבתי, כי אני יותר שואל מאשר פותר. ולא בכדי הגדירו אותי פעם כ"משורר בוהה ותוהה" בביקורת על ספרי "לשאול ולענות", שיצא בשנת 1975. ואכן בכל תריסר הספרים שלי, החל מ"גשם מאוחר", ספרי הראשון משנת 1967 (שאותו ערך יונתן רטוש, "המשורר הכנעני") ועד לספרי "פשר" הנוכחי - אני שואל ותמה כמעט בכל השירים, בין אם אלה שירים ארספואטיים, שירי מקרא והגות ולבטח בשירים העתידניים, שהרי "העתיד - הוא לא מה שהיה פעם", כדברי אבא אבן".   
 
כיצד הדמויות המקראיות והמיתולוגיות מתקשרות לשירי הגות העוסקים ב"תובנות לישועה"?

"כשאני כותב בגישה ישירה ועכשווית ולפרקים גם בוטה - על דמויות בתנ"ך ועל מקביליהן המיתולוגיים (כמו השירים על עתליה, מלכת יהודה הרוצחת את נכדיה כדי לשלוט, ועל מקבילתה במיתולוגיה היוונית הנסיכה מדיאה, הרוצחת את בניה, כנקמה בבעלעל ה ואבי בניה יסון, שבגד בה ועזבה, אבל גם בגישה ריגשית דמויות טרגיות כמו רצפה בת-איה, ששמרה על גופות שני בניה שנתלו ע"י הגבעונים, ועל מקבילתה אנטיגונה בת-אדיפוס, שקברה פעמים את גופת אחיה פוליניקס, בנגוד לצו של דודה המלך קראון ובשל-כך היא הוצאה להורג.
לגבי דידי כמעט כל גיבורי התנ"ך והמיתולוגיה, כמו גם כל אחד מאיתנו מנסה למצוא בסוף מעשיו ופועלו להגיע אל ההשלמה עם בעיותיו וקשייו כדי להגיע אל השלווה הנפשית השלימה כמתכון להמשך קיומו בתוך מהומת והמולת החיים.
כך בשיר "האדם הראשון שואל" (שנברא כאדם בוגר וחסר תקופת-ילדות,בעמ' 18 שבספר): הוא : "מה אני לי, מי אני לי, ואיך אני לי?" וכך גם נוח, שלאחר המבול היה לאב השני של האנושות, שואל (בעת' 40):"מהו שאוכל עוד לדעת/ אחר שנאכל כבר התפוח/ עם התולעת?....
ומה נותר עוד לעשות/ אחר המעשה בקין והאות" והוא משיב:" ...לבנות מזבח/ ללגום קצת יין משמח/ להשתכר ולחכות לבאות 


 מה ההבדל בין "גיבורות התרבות לדמויות הגריות?

"אני הייתי תמיד "גבר פמיניסטי", ויהיו באולם שתי נשים שתוכלנה לתת עדות לכך: פרופ' נורית גוברין (שאתה שירתתי תקופת-מה בשנת 1954 בצבא הסדיר); ואשתי טובה (שנולדנו בהפרש של חודש באותה שנה - 1935 - ובאותו בית-חולים בתל אביב, אך הכרנו רק כעבור 18 שנה בשנת 1953, והסכימה להינשא לי לפני 58 שנה).

תמיד חשבתי שהנשים עולות על הגברים כמעט בכל המובנים: רק הן שמביאות חיים לעולם,
הן חיות שנים רבות יותר מהגברים והן יפות ונעימות יותר מהם.
ומהם הגברים? הם רק נושאי משך-הזרע מבגרותם ועד יום מותם, ובהיותם מייצרים כל הזמן זרע - הם חייבים גם לשווק אותו, דבר שגורם להם, לפעמים, להטריד נשים.

אם נמשיל את הנשים לאוקינוס גדול ורחב - הרי הגברים הינם כקצף שעל-פני גליו.

למרות שהתנ"ך מוגדר כ"קנון פטריאכלי" ומאז ועד ימינו אלה שולטים הגברים בחברה האנושית, - אני רואה בחיוב רב את מאבק הנשים לשוויון בכל התחומים. ובתור שכזה גם יש לי סימפטיה לנשים רבות המופיעות במקרא, כמו לשופטות-נביאות דבורה וחולדה, לאמהות הגדולות ובעיקר לחוה שמוגדרת בתנ"ך כ"אם כל חי", ולתמר אשת-ער, שהיא אם כל שבט יהודה (ואמנו הגדולה - כיהודים); לנשים המורדות בסמכות הגברית כמו בנות-צלופחד  והמורדות במלכות כמו המיילדות שפרה ופועה; לנשים החכמות מהערים תקוע ואבל בית-מעכה ולאביגיל אשת נבל הכרמלי ואח"כ אשת דוד; ולנשים העקרות הרבות במקרא, כמו חנה אשת אלקנה, מיכל בת-שאול, שהיתה היחידה בתנ"ך (פרט לשיר השירים) המצהירה בפומבי על אהבתה לדוד, ושהיתה אח"כ גם הביגמיסטית היחידה במקרא (כשהשיא אותה שאול לפלטי בן-ליש, כעונש על שהבריחה את בעלה דוד והצילה אותו מידי הרוצחים, ששלח אביה). 

בסיכום: הספר רצוף שירי אהבה, שירי חמלה, וגם שירי תוכחה על נשים במקרא ובמיתולוגיה, בלשון עכשווית של פניה אישית אליהן".

 ?מהי ההתייחסות בשירי למדע הגאולוגיה

"כידוע, לצערנו הרב, אי אפשר להתפרנס מכתיבת שירה. אדרבא, יש לשלם סכום נאה כדי ,   להוציא ספר שירה, שהרי כמעט ואין קונים בימינו ספרים אלה, בניגוד למה שהיה בשנות ראשית המדינה, כאשר קנו ספרי-שירה כמתנות לחתונה , או לבר-מצוה. אמנם אפשר לקבל לפעמים מלגה, או פרס כלשהו, אבל ברוב המיקרים הם אינם מכסים את מהמחיר שנדרש המשורר לשלם למו"ל, המוציא את ספרו.
ובכן, במקרה שלי - אני למדתי בשנות המחישים גאולוגיה באוניברסיטה העברית - תודות למלגה שקיבלתי מדיקן הסטודנטים לאחר שעברתי "בחינת-פרס בכתב" בספרות (ויש לי סיפור הקשור עם המשוררת פרופ' לאה גולדברג, שבדקה את הבחינה הזו והציעה לי ללמוד בחוג שלה, אך אני עניתי שחשוב יותר ללמוד מקצוע שבעזרתו, כך אמרתי, ניתן לגלות את אוצרות-הטבע של המדינה העניה שלנו).ועבדתי כ40 שנה במקצועי זה באיתור מי-תהום עמוקים ומלכודות נפט וגז, ברחבי הארץ ובסיני, שעליהם גם כתבתי "שירים גאולוגיים".