שיר:
לִהְיוֹת אָדָם / ורדה אליעזר

כְּאַחֲרוֹן הַנְּפִילִים, שֶׁהוֹפִיעַ מִתּוֹך חֲלוֹם,

וְהִשְׁתַּלֵּט פִּתְאוֹם עַל פִּסַּת חַיֶּיהָ הַשְׁלֵוָה,

מְרַגֵּשׁ בְּעָצְמָה,

אוֹהֵב בְּעֶדְנָה,

וּבוֹרֵחַ מִפְּנֵי אַהֲבָה,

כָּך הָיִיתָ.

כְּפַנְתֵּר, שֶׁהוֹפִיעַ מִתּוֹך הַדְּמָמָה,

וְהִשְׁתַּלֵּט פִּתְאוֹם עַל פִּסַּת חַיֶּיהָ הַשְׁלֵוָה,

מְטַלְטֵל וְשׂוֹרֵט,

פּוֹגֵעַ לְלֹא הַבְחָנָה,

וְנִמְלָט שָׂבֵעַ לִמְאוּרָתוֹ,

כָּך הָיִיתָ.

יֵשׁ חֲתוּלִים

שֶׁמִּנְּפִילָה יָקוּמוּ,

יֵשׁ נְפִילִים

שֶׁמִּנְּפִילָה יִדֹּמּוּ,

אָז בְּחַר לִהְיוֹת

-

אָדָם.