מאמר:
להבת המחאה תוצת
על הרומן החדש של אריה קרישק-"קח גפרור בוער/ הוצאת טפר
מאת: ראובן שבת
לאחר מספר שנים של שתיקה ספרותית, חוזר אריה קרישק לספרות העברית ומפתיע אותנו ברומן רב- עוצמה, ריאלסטי מאוד, שעניינו המחאה החברתית, או שמה ובעיקר המחאה הקיומית בישראל של תחילת שנות האלפיים.
סופר טוב באמת ניחן בהיותו בעל חיישני קליטה עזים, יכולת פסיכולוגית טובה, וכשרון כתיבה המגבש יסודות אלו לכלל עלילה ראויה.
אריה קרישק ניחן בכל אלו.
מי שכתב את טובי הרומנים הפוליטיים של שנות השמונים, חיבר סיפורים קצרים הנעים בין פנטזיה לריאליזם וחושפים את חוסר האונים של האדם מול תהפוכות גורלו "הרגיל " או "הפתלתל", טווה ברומן החדש שלו עלילה המהווה מבחינות רבות קריאת תגר כנגד האשליה המנחמת, אך הזמנית של חלק גדול מהספרות העברית הנכתבת כיום למכביר, ושאינה עוסקת למצער ברובה בבעיות האמיתיות-חודרות הנפש והלב של החברה הישראלית.
הסגנון הריאלסטי, כמעט הנטוריילסטי, הוא אבן דרך ברומן. קרישק מצליח ליצור דמויות מורכבות, אך זו אינה מורכבות פסיכולוגית גרידא (" לגיבורים שלו-אין זמן לעסוק יותר מדיי בנבכי נפשם, הם עסוקים יותר והרבה , במאבקי הקיום שלהם"). לכל אחת מהדמיות "קול פנימי וקול חיצוני משלה" אלו מתמזגים או נפרדים ויוצרים יחד תמונה מעניינת, מבחינה ספרותית.
גיבורי הרומן -"קח גפרור בוער" הם גברים ונשים, רובם בשנות הארבעים לחייהם, אשר כל אחד מהם נכווה קשות מהמציאות הישראלית המנוכרת והצינית ההולכת וגדלה לנגד עיננו בשנים האחרונות.
האנשים הללו, מחפשים ותרים בעצם אחר מוצא כלשהו. רובם, אנשים שגדלו ובגרו אי שם בחצר האחורית של מדינת ישראל. זו של שכונות עוני קשות יום וסתמיות, שרק מעשי שחיתות יוציאו אותם משם. אך אלו הביאו כאמור את חלקם לחוסר מוצא, למבוי סתום.
הגיבורים מנסים לצאת ממלכודת קשה זו.
אך הם מגלים מולם- מציאות צינית, אכזרית, של בעלי הון ובצידם פוליטקאים מושחתים שבעיניהם "איש הישר בעיניו יעשה " "ואין דין ואין דיין!"
כאיש אחד הם מנסים לעשות מעשה, שהוא למעשה מחאה עזה, אבל גם קולו הנובע ממעמקים של ייאוש קיומי נורא.
האם יצליחו? האם הצליחו?
חוכמת הסופר מותירה את פתרון שאלה נוקבת זו בידי הקוראים.
לנוכח המחאה החברתית הגדולה שצצה ועלתה כאן בקייץ 2011, אין ספק שהרומן "קח גפרור בוער" הוא אבן מפתח להבנה של חלק ממניעיה של מחאה זו.
השאלה היא האם נשכיל גם להפוך רומן מפתח חשוב זה בספרות העברית גם לאבן דרך ספרותית ומחאתית כאחת.
