שיר:
אֲבִידָן מֵת כְּמוֹ הוֹמְלֶס/ דורית ישראל

אֲבִידָן מֵת כְּמוֹ הוֹמְלֶס עַל מִזְרָן מְעֻפָּשׁ,

גַּם יוֹנָה וולך מֵתָה לְבַדָּהּ,

כְּמוֹ מְשֻׁגַּעַת חוֹלָה.

גְּאוֹנִים מֵתִים בְּדָּלֶת אַמּוֹת,

אַף אֶחָד לֹא מַזְמִין אוֹתָם לַפֶסְטִיבָלִים שֶׁל סֶלֶבְּס

אוֹ מֵרִים לִכְבוֹדָם אֲגוּדָל

וְהוֹלֵךְ לִישֹׁן.

גַּם הַסְּפָרִים שֶׁל גוטפרוינד חִכּוּ עַל הַמַּדָּף

עַד שִׂימוֹת וְכֻלָּם יַגִּידוּ שֶׁהָיָה פֹּה גָּאוֹן

מֻכְרָחִים לַחְתֹּךְ אֹזֶן,

אוֹ מוּטַב לָשׁוֹן,

כְּדֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יְנַעֵר אֶת הָאָבָק מֵהַמִּלִּים.

פַּעַם מְשׁוֹרְרִים יָשְׁבוּ בִּכָּסִית אוֹ בָּעֲטָרָה

וְדִבְּרוּ עַל עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים,

הַיּוֹם מְשׁוֹרְרִים שׁוֹתִים עַרַק תְּאֵנִים,

הוֹלְכִים לִישֹׁן וְלֹא קָמִים.

אֲנִי "מְשֻׁגַּעַת שִׁירָה", כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם?

מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מְשֻׁגָּע כְּדֵי לֶאֱהֹב מִלִּים

בַּמִּקְצָבִים הַלֹּא נְכוֹנִים.