שיר:
וַלְס וִינָאִי/ יעקב ברזילי

כְּפוּתָה בְּזִכְרוֹנוֹת

כְּמִי שֶׁקָּשׁוּר לְכִסֵּא חַשְׁמַלִּי,

רוֹאָה עַמּוּדֵי תְּלִיָּה מִתְנַדְנְדִים

כְּנַדְנֵדוֹת בְּגַן שַׁעֲשׁוּעִים,

מִגְרָשׁ מִסְדָרִים מָלֵא

בְּעוֹבְרִים שֶׁלֹּא שָׁבִים,

שׁוֹמַעַת לְחִישׁוֹת אֵם בְּאָזְנֵי בִּתָּהּ

שֶׁתְּחַיֵּךְ

אוּלַי מַלְאָךְ הַמָּוֶת יִתְרַכֵּךְ.

בְּעוֹד תִּזְמֹרֶת מְנַגֶּנֶת וַלְס וִינָאִי

אֲרֻבָּה פּוֹלֶטֶת עָשָׁן.