שיר:

עַל גְּדַת נַחַל תְּאֵנִים/ דוד ברבי

 צילום: דוד ברבי 

עַל גְּדַת נַחַל תְּאֵנִים אֲנִי וְהַכַּלָּנִית הָאֲדֻמָּה

וְהָאֲדָמָה הַיְּרֻקָּה מַבִּיטָה בַּמַּיִם הָעוֹמְדִים

יְכוֹלִים הֵם לִהְיוֹת לְעֵזֶר רַב בְּשָׁנָה שְׁחוּנָה

וְאֶת שָׁרְשֵׁי הָעֲשָׂבִים לְהַשְׁקוֹת בְּמַיִם צוֹנְנִים

וְעוֹפוֹת הַמַּיִם שָׁטִים בִּמְהִירוּת עִם כְּנָפַיִם

מְנַצְּלִים אֶת הַזְּמַן שֶׁיַּהֲפֹךְ לִשְׁלוּלִית קְטַנָּה

אֲגַם שֶׁהִפְלִיא אוֹתָנוּ בַּגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד מִשָּׁמַיִם

נֶאֱסַף מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת כְּמוֹ כָּךְ הוּא אוּלַי מַתָּנָה

אִלּוּ הָיָה נָהָר וּסְפִינוֹת הָיוּ שָׁטוֹת לְאָרְכּוֹ

הַאִם הָיוּ מַמְשִׁיכוֹת לָשׁוּט הָלְאָה כְּמוֹ הָעוֹפוֹת

אוֹ נֶעֱצָרוֹת עַל קַו הַמַּיִם הַיָּרֹק יָרֹק לְיָדוֹ

זֹאת תָּמִיד נִשְׁאַל לְלֹא תְּשׁוּבָה לְכָל הַדֵּעוֹת

עַל גְּדַת נַחַל תְּאֵנִים אֲנִי וְהַכַּלָּנִית הָאֲדֻמָּה

שׁוֹכְבִים עֲיֵפִים לְלֹא תְּשׁוּבוֹת עַל הָאֲדָמָה