"סודה של ג'ולי הרצל" מונודרמה מוסיקלית 

ההצגה "סודה של ג'ולי הרצל" שהתקיימה בבית הסופר בתל-אביב ב-4.2.16, היא מונודרמה מוסיקלית מאת ובביצוע עדי עציון-זק. ההצגה, שנכתבה בהשראת הרומן "אשתו המנודה" מאת אידה צורית-מגד, פורשת בפני הצופים את קורות חייה של ג'ולי נשאואר-הרצל, רעייתו של  מייסד הציונות וחוזה המדינה,בנימין תיאודור זאב הרצל.

את אירועי החיים הדינמיים של ג'ולי מביאה עדי עציון-זק אל הצופים ביכולת משחק מדהימה. עדי עציון בתנועות גופה, במבט עיניה, בגווני טון הדיבור וביכולת השירה הנהדרת שלה, משדרת את תחושותיה ורגשותיה של ג'ולי, ונדמה כי על על הבמה נמצאת ג'ולי בעצמה, במלוא הדרה, טירופה, אהבתה ומר ייאושה.

יכולת המשחק וההבעה הנפלאה הזאת מלווה בשימוש באביזרי במה ובפריטי לבוש שונים, המעבירים באופן מושלם את חוויותיה של ג'ולי באירועים שהתרחשו בחייה, בתקופת היותה אשתו הנשכחת והלא אהובה של תיאודור הרצל.

סיפורה של ג'ולי חושף בפנינו, גם את הדברים שהשפיעו על מהלך חייו של בעלה, על קשריו המיוחדים עם אמו, על עמדותיו ודעותיו כדמות משפיעה בתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

בתיאור יחסיה עם הרצל מתקבלת תמונת חיים אישית עצובה של ג'ולי כאשה קנאית, לא אהובה, עם נטיות אובדניות והרס עצמי, כשצוואתו של הרצל מאשרת את יחסו הלא אוהב, אולי בלשון המעטה, כלפיה - כשהוא מורה להפריד ממנה את ילדיהם ולפזרם בין ידידיו דויד וולפסון, מוריץ ריצ'פלד ויוהאן קרמנצקי, שישמשו להם כאפוטרופסים.

ההצגה מפנה את תשומת לבנו, דרך מעמדה המושפל של ג'ולי, אל התייחסות החברה בתקופה האמורה למעמד האשה. למרות שג'ולי באה מבית עשיר מאוד, הרי שלה לא הייתה יכולת החלטה לא לגבי כספיה ולא לגבי ילדיה.

עדי עציון-זק שריתקה ביכולת משחק ושירה מדהימה ורב-גונית האירה מעט את  האפלוליות שבה הושמו חייה של ג'ולי  נשאואר-הרצל, אשתו הנשכחת והדחויה של חוזה מדינת היהודים.

קסמה של עדי עציון-זק הותיר את הצופים ישובים במקומותיהם גם לאחר שההצגה הסתיימה. המפגש הבלתי אמצעי של הקהל עם עדי, לאחר ההצגה, ואשר במהלכו הבהירה פרטים שלא נכללו בהצגה, היסטוריים ואישיים של בני משפחת הרצל, העצים עוד יותר את החוויה המושלמת שחווינו בזכות השחקנית המדהימה עדי עציון-זק וג'ולי נשאואר-הרצל, הדמות שגילינו באמצעותה.

כתבה: ורדה אליעזר