שיר:
דירות / עודד כרמלי

הַדִּירוֹת שֶׁעָזַבְתִּי מִתְעַבְּרוֹת וְהַקִּיר שָׁם מַשְׁחִיר מִתְּנוּעָה חֲדָשָׁה

וְהָרִצְפָּה סוֹפֶגֶת עֵירֹם כְּמוֹ מִדְּלִי כַּמֻּיּוֹת עֵירֹם שׁוֹטְפוֹת הַיּוֹם

מִין שׂוֹחֶה חָפְשִׁי בִּתְעָלוֹת הַמַּרְצָפוֹת שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי וּבִטְנָה נוֹסֶפֶת

לַקִּיר, מַכְפֶּלֶת לַתִּקְרָה וַחֲדָרִים חוֹבְרִים מִבַּחוּץ לְבִפְנִים לְהָלִין

עוֹד מַחְשָׁבוֹת שֶׁהֵן תְּנוּעָה אוֹ מַשֶּׁהוּ הוֹלֵם מִטַּעֲמָהּ שֶׁמּוּחָשׁ

בְּאוֹר הַמִּרְפָּסוֹת, שֶׁמַּקְרִין אֶת עִקְבוֹת הַחַיִּים בְּאוֹר מִרְפָּסוֹת.

* עודד כרמלי-משורר