פרק מספר:
מי רצח את דניאל חקלאי/ דניאל חקלאי 
ירדתי למרתף המעצרים.
הזעתי, כי היה שם מסריח מדי. פתחתי את הכפתור העליון בחולצה ושחררתי קצת את העניבה.
ויתרתי לבקר את העצור שאני מייצג ועליתי לקומת קרקע של הבית משפט. קצינת משטרה כבר חיכתה לי בקפטריה. ישבתי מולה. היא הזמינה לי קפה ושלחה יד מתחת לשולחן והניחה לי אותה על הזין. הוא התקשה מיד. העיניים שלי היו אדומות מרוב קוק והגלימה שלי החליקה לרצפה. היא הרימה לי אותה ואמרה לי שניסע אליה הביתה בניידת (במילא הרכב פורשה המטומטם שלי חנה כבר מתחת לבית שלה מהבוקר. לפעמים אני חונה שם אחרי שבעלה יוצא ואז לוקח מונית לבית משפט. כי אין חניה ליד הבית המשפט).
תוך כדי הנסיעה היא שמה את הצ'קלקה והשמיעה את הרעש הכיפי הזה של הסירנה. במעלית כבר התנשקנו בטירוף והתחלנו להפשיט את הבגדים אחד מהשנייה. בסלון התפשטנו לגמרי והיא נשכבה על הרצפה הקרה ומשכה אותי אליה. היא אמרה לי בחרמנות שהיא רוצה שאני אזיין אותה. וזה מה שעשיתי אבל זה לא כל כך הצליח כי שוב נבהלתי תוך כדי. אז היא אמרה לי שאין דבר ושהיא תמצוץ לי ועשתה את זה ואני הסתכלתי תוך כדי זה בצילום הזה של מאיר ויזלטיר על הקיר שלה. חשבתי שהוא גבר נאה דווקא, הויזלטיר הזה.
גמרתי ובכלל לא חשבתי לשאול אותה אם היא רוצה לגמור והיא הלכה להכין לי שניצל ואורז ואמרה שהיא צריכה לחזור למשטרה בעוד שעה. התקלחתי ואז אכלתי בשתיקה כשאני עירום עדיין. היא דיברה הרבה ואני המשכתי לשתוק. הייתי עייף ורציתי להסניף. ואז התלבשתי עם החליפה והעניבה וירדתי למטה.
הגעתי לרכב הפורשה שלי ואז שמעתי את הירייה. ומייד אחריה עוד שתי יריות נוספות. הקליעים החטיאו אותי כי התכופפתי מאחורי הדלת של הנהג והתגלגלתי כמו שלמדנו בקומנדו. זחלתי והגעתי לעמוד, והתחבאתי מאחוריו. הסתכלתי וראיתי מי היורה. זה היה בעלה של קצינת המשטרה. הוא היה קצין בכיר בשב"ס ולגמרי הבנתי אותו: אם סנגור פלילי שמסניף קוקאין ומייצג רוצחים מזיין את אשתך-כנראה שהמצב שלך לא כל כך טוב. היה לו מעצור באקדח והוא ניסה לטפל בו בזמן שהטלפון הנייד שלי צלצל. הסתכלתי במסך. זאת הייתה אשתי.
