שיר:
חָצָבִים/ רונית בכר שחר

אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב יוֹתֵר שִׁירִים אֲשֶׁר בָּהֶם הַנְּבוּאָה וְכָל הַנְּבוּאוֹת

כְּבָר הִתְגַּשְּׁמוּ אֶל מוּל עֵינֵי שׁוֹטִים

כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְטֹף חָצָב לִפְנֵי פְּרִיחָתוֹ  

כָּךְ מַקְדִּים הַכִּעוּר אֶת הַשִּׁיר עוֹמֵד בְּשַׁעַר הָעִיר כְּקַבְרָן בַּחֲלִיפָה מְטֻנֶּפֶת מִבֹּץ רֶפֶשׁ כִּתְמֵי יָדַיִם מְחֻלָּלוֹת

מְנַסָּה לְהַסְתִּיר עַל גּוּף הָאֱמֶת

שֶׁמָּה שֶׁהָיָה לָנוּ  

כְּבָר מֵת.