שיר:
בדידות / לוּצִ'יאָן וָסִילֶסְקוּ מרומנית מנחם פאלק

זוֹ כַּנִּרְאֶה נִקְרֵאת בְּדִידוּת.

זוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ צִלִּי

צוֹחֵק עָלַי יַחַד עִם אֲחֵרִים לְיַד שֻׁלְחָן.

אֲנִי צוֹבֵט לָהּ בַּיַּשְׁבָן. הִיא מַסְמִיקָה. מַעֲמִידָה פָּנִים שֶׁל בַּיְשָׁנִית.

הַזְּרִיחָה הִיא חֲמוּצָה. הַכּוֹכָבִים נוֹפְלִים, אֶחָד לְאֶחָד, בְּאֹפֶן מְגֻחָךְ.

הַבֹּקֶר בְּקֹשִׁי עוֹמֵד עַל רַגְלָיו. מְזַמְזֵם לוֹ לַחַן. לְאַט.

בְּחֶדֶר שָׁכֵן, בִּתְמוּרָה לְכוֹס ווֹדְקָה

הַלַּיְלָה עוֹשֶׂה עוֹד אַהֲבָה, בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

אַף פַּעַם לֹא מַתִּי כָּל כָּךְ יָפֶה, כְּמוֹ בַּסְּתָו הַזֶּה.

אֲנִי בּוֹלֵעַ בַּעֲנָוָה, לֶחֶם קָדוֹשׁ וְיַיִן, הָאַחֲרוֹנִים, כְּמוֹ פְּרוֹזָק

לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֶלְמַד אֵי פַּעַם לִחְיוֹת

לֹא הֶאֱמַנְתִּי וְלֹא חָיִיתִי.