מדרש:
תמר ותמרה / רבי תנחומא

אָמַר רַב תַּנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה אַחַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּחַמְּתָן וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת,

וְהָיוּ מַרְכִּיבִין אוֹתָהּ וְלֹא עָשְׂתָה פֵּרוֹת.

עָבַר דִּקְלַי אֶחָד וְרָאָה אוֹתָהּ,

אָמַר: תָּמָר הִיא צוֹפָה מִיְּרִיחוֹ וְהִיא מִתְאַוָּה לוֹ בְּלִבָּהּ.

וְהֵבִיאוּ מִמֶּנּוּ וְהִרְכִּיבוּ אוֹתָהּ – מִיָּד עָשְׂתָה פֵּרוֹת.