:שיר
לולאות/ מיכה היימר

אֲנִי יוֹשֵׁב

וּמִתּוֹךְ  יָדַי עוֹלֶה עָשָׁן

אֲנִי שׁוֹאֵף לְקִרְבִּי

לוּלְאוֹת שְׁקָרִים לְבָנִים,

חֶלְקָן אֲמִתּוֹת,

וְיֵשׁ לְחַפְּשָׂן בָּעִתּוֹן

אֲנִי  מִסְּנִיף יְדִיעוֹת,

מָכוּר.

בִּיבִּי מְדַבֵּר,  הֵרְצוֹג מֵשִׁיב,

אַחַת, בִּשְׂפָתַיִם פְּסוּקוֹת

מְסַפֶּרֶת עַל שֶׁהָיָה,

מַרְאוֹת בְּעֵינֶיהָ.

מִנֶּגֶד

אֲנִי מוֹחָהּ דִּמְעוֹתַי,

וְשָׂמֵחַ בַּחֲתֻנַּת בָּר

רֵפַאֵלִי,

וּמוֹחֵא כַּפַּיִם בְּ

תְּשׂוּאוֹת לְעִבְרִי  לִידֶר

שֶׁשָּׁר וּמְזַמֵּר בְּאוּלַם

אַלְהָמְברַה,

הֶעָשָׁן מִתַּמֵּר לוֹ

מַעְלָה מַעְלָה

אֲנִי

בּוֹלֵעַ

לוּלָאוֹת

מָכוּר