שיר:
הרוח השוטה/ צבי ניר 

 

הָרוּחַ הַשׁוֹטָה מְיַבֶּבֶת מִכְּאֵב

חוֹזֶרֶת וְנִשְׂרֶטֶת מֵעַנְפֵי הָעֵצִים

וְאֵינָהּ חֲדֵלָה.

הַיָּם הַסָּכָל זוֹעֵק מִיִּסּוּרִים

וּמִשְׁתַּבֵּר, חָזוֹר וְהִשְׁתַּבֵּר, עַל סַלְעֵי הַחוֹף

וְאֵינוֹ חָדֵל.

בַּבֹּקֶר מָצָאתִי עַל שִׁמְשַׁת הָרֶכֶב הַמְּנֻפֶּצֶת

סִיס מְפַרְפֵּר וּכְנָפָיו מְרֻסָּקוֹת.

אֲרֻכּוֹת הֵן שְׁנוֹת חַיַּי

וְלָרִאשׁוֹנָה חָזוּ עֵינַי בְּסִיס מַזִּיל דְּמָעוֹת.