סיפור:
ארוחה לשנַיִם / אורה עשהאל

אחרי כל העניין הייתה המומה מההעזה שלה שהביאה לתוצאות כל כך בלתי צפויות.

כשראתה ברשת החברתית את ההודעה בדבר תחרות הסיפורים נרשמה מיד. היא לא תארה לעצמה למה זה יוביל. לאחר שמלאה את הטפסים והתקבלה לתחרות, פתחה את הקובץ שנשלח לה ובו הפרטים. מיד הסתבר לה שבפניה אתגר לא פשוט. הנושא שנבחר לתחרות היה "הארוחה" והזמן שנקצב היה שלושה ימים. היו פרטי פרטים לגבי ההגשה, שלא הדאיגו אותה, מאחר שהייתה מצוידת במחשב נייד ובסמוך - בבית הקהילה הגאה, שוכן קפה לֶנְדבֶר שבו ניתן להתחבר לאינטרנט רוב שעות היממה.

רחלי ידעה שהכי קל לה לדאות לעולם הבדיון מתוך המציאות. מדובר באוכל. היא צריכה לבשל, להריח ריח תבשילים, לערוך שולחן, לראות פנים. להסתמך על זכרונות נראה לה עמום מדי. ובכלל הזיכרונות שלה לא התאימו. היא בישלה בעבר אוכל למשפחה. מרק עוף לילדים, מרקים של ירקות וקטניות, חמין לשבת, שניצלים וכדורי בשר, דגים ממולאים ועוד מטעמים ממורשת האימהות והסבתות, המנציחות את טעמי המטבח היהודי האשכנזי. נראה לה שתאור ארוחת ליל הסדר, למשל, אליה כנסה את אביה, אשתו, האלמן של אחותה החורגת, אחִיה ובני המשפחות, כולל בעלה וילדיה, מהווה נושא טעון כל כך שלא תוכל להתמודד עמו בשלושה ימים. אין סיכוי.

הרעיון שהכי קסם לה היה לארגן ארוחה, בתנאים העומדים לרשותה, עם דמות מעניינת, ולכתוב חצי דוקומנטרי וחצי מפוברק. הרי היא זקוקה לתפריט לצורך תיאור המאכלים, ובוודאי לדמויות היושבים ליד השולחן, ואין לה תנאים לקבוצה גדולה של אנשים, אז שיהיו שניים. אולי אפילו באווירה רומנטית.

רחלי החלה להיכנס למתח, את מי תבחר? חָבֵרה? אפילו אם לא יהיה  משעמם יהיה צפוי. ותהיה שיחת נשים שזה כבר נושא בפני עצמו. אם תבחר במישהי מאוד חכמה וידענית הנושאים שבשיחה יתאימו מן הסתם לרשימה סמי-אקדמית. היא לא יכולה להזמין מישהו מהמשפחה – יהיה בלגן, למה הזמנת דווקא אותו ולא אותי? וגם – אפילו אם תהיה שיחה מרתקת ויחשפו רבדים חבויים, לא תוכל לספר אודותיהם ולא תמריא, משם אולי אפילו תסתבך. היא החליטה לבחור בגבר ואם כבר אז גם לשאוב הנאה. מה יש? בגילה זה כבר מותר, הרי היא סבתא לנכדים בוגרים, ואם תבחר בגבר צעיר בכלל לא תהיה בעיה. החברים שלה מעולם הכתיבה רואים בה את היוצרת ומערכות היחסים הן ממש בהתאם. לפני זמן קצר נסעה לחו"ל במשלחת עם סופר צעיר עוד יותר מילדיה. הם בילו ביחד לאורך כל השבוע. היו להם שיחות נפש, ארוחות משותפות וחדרים סמוכים במלון. בשיחותיהם הוא סיפר לה על הוריו וחייו בהרחבה ובפתיחות, היא הייתה אוזן קשבת ואפילו יועצת. היא לא יכולה לבחור בגבר בגילה - זה באמת יראה לא טוב. יש מתוכם כאלה שכן מנסים להתחיל אתה, והיא תהיה במצב לא נעים. יראו בכך כוונות נסתרות ואולי הצהרת כוונות, לשיתוף פעולה במיזם, או בהוצאה לאור ולקידום – לך תדע. לא כדאי להסתבך. אז שיהיה מישהו מאוד צעיר, אפילו לא בן שלושים וזהו.

רחלי נכנסה לפייסבוק, עברה על רשימת חבריה ומצאה – משורר צעיר, תושב תל אביב. הם מכירים גם במציאות, התיידדו והקשר היותר משמעותי שלהם היה בארוחה. היא התארחה בליל שבת אצל בתה והיה לה קצת זמן לסמרטפון שלה. באותו בוקר הייתה במפגש בו נַכח, הבינה שהוא זקוק לחום והייתה לה הזדמנות להתכתב אתו - זה היה מעניין. היא שלחה לו צילומי השולחן והמשפחה, כדי לתת לו אווירה של ערב שבת ולשתף אותו ולו באופן וירטואלי. הוא שמח, אבל כתב לה שהוא טבעוני וחלק מהתבשילים לא מתאימים לו.  

רק שלושה ימים – כלום זמן, היא כתבה לו מיד הודעה, מתוך ידיעה שתגובותיו מהירות. איזה מזל! הם קבעו למחרת בערב, יהיה לה זמן להכנת הארוחה ויום שלם לכתיבת הסיפור.

רחלי התבוננה סביב וברכיה התחלחלו. 'איזה פסיכית אני, בדירה אין כלום. יש לי את השולחן שהרכיבו לי היות ורציתי מקום לכתוב ובדיוק שני כסאות מפלסטיק. המזרון והמצעים נמצאים בחדר השינה הריק למעלה, והמזוודה עם הבגדים בחדר הקטן הסמוך. על המתלים מול חדר הרחצה שמלה אחת ומספר חולצות על קולבים והמגבת'. היא קבלה את הדירה, שעמדה ריקה לחלוטין, באוגוסט. הדירה והחברים ששכרו אותה יגיעו מחו"ל בתום שבועיים. בחוזה השכירות אפשרו לה לגור, אבל המקום היה לא מרוהט. שטח המגורים הגדול, שבצדו האחד היה מטבח מודרני ומאובזר, עם אי שתחם אותו משאר החדר וכסאות גבוהים לידו, צופה למראות שאהבה. היא יכלה לשבת בכל מקום ולצפות החוצה. במטבח היו תנור גז לבישול ותנור חשמלי לאפייה ומיקרוגל. היא הביאה אתה צידנית לאוכל שלה. הדירה המופלאה הזו משקיפה על רחוב רבנו תם בתל-אביב. מרחק קצר מרחוב טשרניחובסקי התוחם אותו ומרחוב ביאליק ובית העירייה הישן. רואים ממנה את הדגלים שמעל בית הקהילה הגאה בגן מאיר ואת שורת הברושים המבדילה את הגן מהבתים הסמוכים. הבתים הישנים, עם מרפסותיהם העייפות, גידיהם וכתמיהם, העציצים המשתרבבים מאדני החלונות, דודי השמש, הגינה המוזנחת ברחוב רבנו תם שאיש אינו פוקד אותה, החתולים והעורבים - כל אלה קסמו לרחלי מבעד למשטחי הזכוכית. דירה בלי קירות. בחדר המגורים ובחדר השינה, הגבוהים משאר הבתים בסביבה, יש רק חלונות, ותריסים שיכלה לשלשל באמצעות לחיצה על כפתור. המקלחת שבסמוך לחדר השינה, שהוא גבוה עוד יותר מהמגורים, וחדר האמבטיה והחדרים הקטנים שליד המרחב הפתוח, הגדול, סגורים מפני החוץ ומסתפקים, במקרה הטוב, בחלון. מחדר השינה ניתן לצאת למרפסת ענקית צופה לגגות. גם בה דאגה רחלי למקם שני כסאות פלסטיק – אפילו שזה רק לשבועיים, 'שיהיה לי', החליטה.

היא קבעה עם ברק למחרת בשבע בערב. חשבה על השקיעה, המאחרת בקיץ. באותה שעה העורבים עפים לכיוון הברושים בהשמעת מקהלת קריאות רמות והעצים מכתמים בכתמים שחורים בתנועה. בצד הים, המסתתר מאחורי בית ביאליק והבתים האחרים שצמחו לאורך השנים, השמים המפתיעים בגוני שקיעה מרהיבים, שיש בהם ורודים וסגולים. בשקט המאפיין את המקום הזה, נשמעים המטוסים החולפים ועיניהם מהבהבות כשיורדת החשכה ובולטות מבין הכוכבים. רוח נעימה באה מכיוון הים ואין צורך במזגנים.

נותר לרחלי לחשוב על עריכת השולחן והתפריט. העובדה שברק טבעוני הקלה עליה – צעיר אוכל בשר היה מכביד על התקציב וההכנות. היא לא רצתה להזמין כלים או לקנות רוסטביף ואפילו לא דגים. מרחוב רבנו תם נכנסים היישר לגן מאיר, חוצים אותו ומגיעים לקינג ג'ורג' ומשם לשוק הכרמל. זה מהלך קצר המאפשר בנקל נשיאת שקיות עם חומרים לארוחה לשני אנשים. בחנות ה –AM.PM  הסמוכה תוכל לקנות שתייה קלה, למשל מיץ תפוחים לא מוגז, וחלב אורז. רחלי ערכה תפריט וחשבה על צבעים. היא בחרה להתחיל בפטריות שמפיניון במילוי אגוזים. סביב הלובן של הפטרייה תקשט בפטרוזיליה ועגבניות שרי. מרק קישואים ירוק ילך טוב עם לחם דגניים ולא תצטרך לבצקיות מיוחדות. למנה עיקרית תשתמש בפטריות – הפעם למלית. בצק עלים תוכל לקנות, אין בו ביצים. את המילוי לבצק תכין מפטריות ובצל ותכין רוטב. אולי אפילו תכין יותר ממין אחד של מלית, אפשר גם תפוחי אדמה ובצל מטוגן. ירקות צבעוניים תאדה בתנור – כרובית שלמה שהיא תמיד מרשימה, מוקפת בברוקולי ירוק, עיגולי קישואים ובטטה. סלט תכין ממגוון ירקות – לפחות שבעה מינים בצבעים שונים, חתוכים דק דקיק. את עוגת הפרג לקינוח תקנה מהמאפיה הוותיקה של ויס שבקינג ג'ורג'. זוהי עוגת הפרג הכי טובה במדינה, גם היא ללא ביצים, היא חושבת שזה קינוח מתאים. היא עוד לא הייתה סגורה על סלט פירות. התקציב לארוחה היה סביר ומארבע אחר הצהריים ולקראת הערב, המחירים בשוק נוחים, אבל היה עליה להכין לשולחן עריכה חד פעמית. היו לרשותה מחבת וסיר וקצת קערות מפלסטיק וסכומי נירוסטה בהם אכלה. אפילו את המים לשתייה החמה הכינה בסיר ולא היה קפה. רק תה פירות וחליטות.

היא הלכה לשוק ממש מאוחר, אחר הצהרים, בטרם הסגירה. בדירה כבר שהתה כשבוע ימים והכירה את השוק והרוכלים. כשנגשה למוכר הירקות שאהבה וסיפרה לו את הסיפור – כמובן ששיתף פעולה, ככה זה בשוק הכרמל. רק לגבי הפטריות והצנוניות אמר לה לחזור למחרת, כדי שיהיו לו טריות. מרוצָה חזרה עם השקיות ובהן גם כלים חד פעמיים מתאימים למִחזור –בצבע שנהב, כולל סַכומים. היות והכמויות היו לשני אנשים הסתדרה עם העגלה הקטנה שליוותה אותה בשהות בתל-אביב ושקנתה בקצה השוק, בסמוך לרחוב רמב"ם. הציק לה החֶסֶר של מספר דברים שלא רצתה לקנות - מערבל חשמלי למרק, קרש וסכין לחיתוך, מצקת  ונייר אפייה. את בקבוק שמן הזית שקנתה, תיקח לביתה אבל יש גבול לכמות המצרכים והחומרים שתוכל להחזיר בשובה בלי להעמיס יותר מדי. היא חשבה להיעזר בגרֶטָה, השכנה מקומת הקרקע.

עם גרטה הייתה לה שפה משותפת מהיום הראשון בדירה. המרפסת של האישה המבוגרת, הבודדה, גובלת ברחוב הצר ועל המעקה שלה מתחממים החתולים. היא מפנקת אותם. חתולי רחוב שאינם רעבים. גרטה אוהבת לשבת במרפסת, לדפדף בעיתון או לסרוג, ושמחה אם עוצרים לומר לה שלום. 'מה הקניות האלה שאת עושה לעצמך?' שאלה אותה כשהגיעה עם העגלה העמוסה. רחלי ספרה וגרטה מיד נרתמה לעזרה. בואי, בואי למטבח – היא הכינה את הדברים הנחוצים. 'לכי ותבואי שוב עם העגלה הריקה וככה יהיה לך נוח במעלית'. כשרחלי חזרה היו מוכנים עבורה הפריטים שבקשה וגם קנקן קטן לחליטת תה ומגש, כולל טס לעוגה ותבלינים. 'טוב, טוב, אל תשתפכי, זה הרי קורה לי פעם בחיים שמישהו בכלל צריך דברים כאלה'.

רחלי נהנתה מאוד מהכנת הארוחה. קציצת האגוזים הייתה נוחה והתנור שימש אותה להכנת הפטריות הממולאות, המלית, והירקות. היא אפילו קנתה קמצוץ גבינה  צהובה בעונית להקרמה, מתוך ידיעה שזה עושה את ההבדל. קצת קמח ותבלינים לרוטב למלית הרי קבלה מגרטה ששמחה מאוד לשתף פעולה. רחלי לא ויתרה על יין לבן. המבחר בחנות הסמוכה היה מצומצם אבל היא מצאה שָרדונֶה לא יקר וזה התאים. גרטה הייתה זו שציידה אותה במפה תואמת לכלי האוכל, ובמקבץ של כלים קטנים ובהם מלח, פלפל שחור, וקסמים. השולחן היה תאווה לעיניים. היא בחרה במפיות תואמות כך שהרקע היה אחיד לגמרי. ויתרה על נרות ופרחים, חשבה שזה לא מתאים לארוחה צנועה ומה שחשוב לה אלו המאכלים והחברָה.

ברק הגיע בזמן. היא לא זכרה שהיה כה נאה. תמיר, רזה, עם שיער קשור בגומייה, זיפי זקן, וכתפיים רחבות. היא לעומת זאת, היתה מעט עגלגלה, נזקקה לאיפור, ובניגוד לשערו השחור, שלה נצבע ערמוני והיה מעוצב.

'אני כל כך שמחה שיכולת לבוא', 'גם אני, איזה מקום מגניב, איך השגת לך אותו?' העורבים קראו קריאות רמות – וטוב שכך, לא היה בדירה אפילו רדיו-טיפ והשניים מלאו את החלל השותק הנקרע בקולות העורבים, בשיחה. כך ישבו ישר לשולחן כשהיה עדין אור ולא היה מקום אחר לשבת בו. היין הלך טוב מאוד עם הפטריות הממולאות אגוזים ממגוון סוגים, שטבלו ביין ובגבינה. ברק פרס את לחם הדגניים העשיר עם הסכין וקרש החיתוך, וכך גם השכנה גרטה לקחה חלק בשיחתם. מרק הקישואים העדין, הוא כל כך קל להכנה – מרתיחים במעט מים וכשהקישואים מתרככים יוצקים החוצה חלק מהנוזל, מבלנדרים ומְתבלנים – זאת הסבירה לברק שרצה לדעת פרטים על ההכנה. כשהגיעו למלית הפטריות ברוטב העשיר השיחה התחממה. ברק הביא עמו את ספר השירה שלו ואמר שבקינוח הם יקראו שירה. היא הושיבה את שניהם מול הנוף של רחוב רבנו תם, וכך ישבו זה בסמוך לזה, אוכלים ומשוחחים כשהשמים מצטיירים, מפעולת מכחול סמוי, בגוונים עזים מתָמיד של כתומים ואדומים. קולות העורבים היו מתחלפים בקולות המטוסים ששמשו כסימני פיסוק בשיחה. שמות הרחובות ביאליק וטשרניחובסקי, ובית הקהילה הלה"טבית ודגליה שבכל צבעי הקשת על הגג, שימשו רקע לשיחה הספרותית, שנטתה לעבר הפעילות בערבים, בבית ביאליק ובית פליצייה בלומנטל ובבתי הקפה. ברק החל לקרוא שירה כשהיא ארגנה את השולחן לקינוח. הוא ביקש ממנה שתביא גם ספר שלה. הם שתו תה צמחים, אכלו עוגת פרג ורחלי נזכרה שיש לה שוקולדים טעימים שקיבלה כפרסומת בסנטר, כשהלכה לשם לסידורים.

השעה התאחרה. 'את באמת ישנה רק על מזרון? מוקפת בחלונות וזה עוד יותר גבוה?' 'יש שם תריסים, אבל אני לא סוגרת אותם. זו אני והשמים מסביב והכוכבים והמטוסים. אני נרדמת מצוין. עכשיו הירח מלא, מחר ט"ו באב, והירח שולח אלי קרניים מלטפות. כף להתעורר באור האחר בבוקר'. 'תראי לי' ביקש ברק והם עלו, כשהוא אחריה, במדרגות התלולות. המזרון היה רחב, מכוסה בסדין ושמיכה פרחונית קלילה מעליו. 'יש כאן מרפסת וכסאות, את מסכימה שאביא את היין?'.

 הם ישבו וגמעו את היין בשתיקה. כשהוביל אותה בעדינות אל המזרון הייתה מבולבלת. היא לבשה את השמלה האחת שהביאה אתה – ירוקה עם פרחים לבנים קטנטנים וכפתורים ממפתח הצוואר ועד לסוֹפה שמעבר לברכיה. הוא החל לפתוח את הכפתורים. 'יש לי גוף של סבתא', 'לא נכון, את מלאה במקומות הנכונים וזה לא ענין של גיל, אבל אם את מוכנה נהיה מתחת לשמיכה'. הם חלצו את הסנדלים והשמיכה לא אפשרה לירח לגלות את אשר מתחתיה. אם היו לירח אזנים והמטוסים לא היו מפריעים, הוא היה שומע 'הוי, זה מגרד' ו'כמה שאת חלקה' וגם את הצעקות. אבל לירח אין אוזניים וגרטה ישבה בדירתה למטה, מול הטלוויזיה, כמו שאר השכנים בדירות הסמוכות. העורבים כבר ישנו והחתולים בחוץ השמיעו קולות חתוליים, שהתמזגו בקולותיהם של ברק ורחלי ובמשק המטוסים.

בבוקר, כשנפרדו שאל ברק: 'מה את רוצה לבשל לקראת הערב? האם תוכלי לשלוח לי בהודעה רשימת מצרכים?'.